Zohar Bo — Sod HaTaninim booklet (English) + ספר סוד התנינים (Hebrew)

ספר

סוד התנינים

התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו

ביאור מאמר הזוהר הקדוש פרשת בא

על פי פירוש הסולם

לרבינו יהודה אשלג זצוק"ל

עם מקורות ומראי מקומות

מהמדרשים, התלמוד וספרי הקבלה

❧ ❧ ❧

מבואר ומסודר ללומד המודרני

הקדמה

המאמר שלפנינו מפרשת בא בזוהר הקדוש מכיל מהתורות העמוקות ביותר על טבע הרע, המלחמה הרוחנית, והגאולה ממצרים. הזוהר כאן מגלה את זהותו הסודית של פרעה כ"תנים הגדול", ומראה לנו את הממדים הקוסמיים של מה שנראה כעימות פוליטי בין משה למלך מצרים.

רבי יהודה אשלג זצ"ל (תרמ"ה-תשי"ד), הידוע בכינויו "בעל הסולם", חיבר את הפירוש המקיף ביותר על הזוהר, הנקרא "הסולם". פירושו מבאר את הזוהר באופן שיטתי דרך מערכת הספירות, והופך את הטקסט הארמי הסתום לנגיש תוך שמירה על עומקו המיסטי.

בספר זה אנו מציגים את טקסט הזוהר פיסקה אחר פיסקה עם ביאור הסולם, בתוספת מקורות נוספים מהמדרשים וספרי הקבלה.

הרקע הפרשני

דיון הזוהר בתנינים מופיע בהקשר של הפסוק "בא אל פרעה" (שמות י:א). הזוהר שואל: מדוע נאמר "בא" ולא "לך" אל פרעה? דקדוק לשוני זה פותח את הדלת להוראה עמוקה על שורשיה הרוחניים של מצרים ופרעה בעולמות העליונים.

יסודות מערכת הספירות

לפני לימוד חלק זה, חיוני להבין את המסגרת הבסיסית של הספירות כפי שמבאר הסולם. הזוהר מדבר על "עולמות" ו"מדרגות" רוחניות שונות המתאימות להיבטים שונים של ההתגלות האלוקית:

כתר: המדרגה העליונה והנסתרת ביותר של הרצון האלוקי.

חכמה: ההברקה הראשונה של התובנה היצירתית; מיוחסת לקו ימין.

בינה: הפיתוח והעיבוד של החכמה; מיוחסת לקו שמאל.

שש הספירות (חסד עד יסוד): המידות הרגשיות המעבירות את האנרגיה האלוקית לעולם.

מלכות: הכלי המקבל את כל האורות העליונים ומעביר אותם לבריאה.

הסולם מבאר שה"תנים הגדול" מייצג את הקליפה המתאימה לקו השמאל של הספירות הקדושות. כשם שהבינה מקבלת מהשמאל, כך גם קליפת מצרים שאבה את כוחה מהשחתת קו השמאל.[1]

תשעת הנהרות המוזכרים במאמר הזוהר שלפנינו מקבילים לתשע הספירות מחכמה עד יסוד, בעוד שהמלכות היא ה"ים" שאליו כולם זורמים.[2]

אות ל"ו — רבי שמעון על גילוי הסודות

לשון הזוהר הקדושל"ו) אמר רבי שמעון, השתא אית לגלאה רזין, דאינון מתדבקין לעילא, וחתא, מה כתיב בא אל פרעה, לך אל פרעה מבעי ליה. אלא, דעייל ליה קב"ה אדרין בתר אדרין, לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא, דכמה דרגין משתלשלין מניה. ומאן איהו. רזא דתנין הגדול.

ביאור הסולם

רבי אשלג מבאר שהביטוי "סודות קשורים למעלה ולמטה" מתייחס לקשר ההדדי בין העולמות הרוחניים העליונים להתגלותם בעולם הגשמי. השאלה הלשונית — מדוע "בא" ולא "לך" — מגלה שהקב"ה לא רק שלח את משה בשליחות, אלא ליווה אותו אל תוך החדרים הפנימיים ביותר של הקליפה עצמה.[3]

ה"חדרים בתוך חדרים" (הדרין גו הדרין) מייצגים רמות מתקדמות של הסתרה. מצרים, ובמיוחד פרעה, גילמו את הצורה המרוכזת ביותר של החושך הרוחני — המקום שבו קו השמאל של הקדושה הושחת לכוח ה"תנין". הקב"ה אמר "בא" כי משה לא יכול היה להיכנס למקום זה לבדו; ליווי אלוקי היה חיוני.[4]

מקורות נוספים

● שמות רבה ח:ג — מבאר שפרעה נמשל לתנין כי היה אומר "לי יאורי ואני עשיתיני". זו משקפת את שיא הגאוה הרוחנית — טענה להיות מקור הכח של עצמו.[5]

● יחזקאל כט:ג — "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו". הזוהר שואב מזיהוי נבואי זה.[6]

● תיקוני זוהר (תיקון כא) — מרחיב כיצד קליפת מצרים מייצגת את ה"ערלה" שיש למול רוחנית לפני שישראל יכולים לקבל את התורה.[7]

אות ל"ז — היראה מן התנין

לשון הזוהר הקדושל"ז) ומשה דחיל מניה, ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין, ואינון דרגין דיליה, אבל לגביה דחיל ולא קריב, בגין דחמא ליה משתרש בשרשין עלאין.

ביאור הסולם

הסולם מבהיר ש"יראתו" של משה לא היתה פחד רגיל אלא תפיסה רוחנית עמוקה. משה ראה שתנין זה (השורש הרוחני של פרעה) היה "מושרש בשורשים עליונים" — כלומר, הוא שאב את כוחו מהרמות הגבוהות ביותר של קו השמאל, במיוחד מהמוחין של הבינה.

ה"יאורים" מייצגים את הערוצים שדרכם קליפה זו קיבלה את פרנסתה. אלה מקבילים לרמות התחתונות של המבנה הספירתי. משה יכול היה להשפיע על ביטויים תחתונים אלה בכח הרוחני שלו, אך ה"גוף" של התנין — מהותו הפנימית — דרש התערבות אלוקית ישירה. זה מסביר את הצורך שהקב"ה יאמר "בא" ולא "לך".

המושג "יאורים"

המונח "יאורים" משמעותי. בפשט הוא מתייחס לזרועות הנילוס, אך בסמליות קבלית הוא מייצג את ערוצי הזרימה האלוקית (שפע). בקדושה, אלה מקבילים לספירות; בקליפה, הם מייצגים את הנתיבים שדרכם כוחות טמאים מקבלים את חיותם מהשחתת האור העליון.

אות ל"ח — משה נשלח אל התנין

לשון הזוהר הקדושל"ח) כיון דחמא קב"ה, דדחיל משה, ושליחין ממנו אחרנין לעילא, לא יכלין לקרבא לגביה. אמר קב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. וקב"ה אצטריך לאגחא ביה קרבא, ולא אחרא.

ביאור הסולם

רבי אשלג מבאר כאן עיקרון עמוק: קליפת פרעה היתה כה חזקה כי היא נאחזה ברמות העליונות ביותר של קו השמאל. באותו שלב בהיסטוריה, אף אדם — אפילו לא משה — ואף מלאך לא יכלו לנתק אחיזה זו. רק אין סוף ברוך הוא בעצמו, הפועל דרך בחינת "הקב"ה" (פרצוף ז"א), יכול היה להתעמת עם כח זה.[8]

זה מלמדנו שיציאת מצרים לא היתה רק שחרור לאומי אלא אירוע קוסמי. הפסוק "הנני עליך פרעה" (יחזקאל כט:ג) מציין מעורבות אלוקית ישירה עם כוחות הטומאה בשורשם עצמו.

מקור נוסף: שמות רבה

שמות רבה ט:ד — "פרעה עשה עצמו אלוה, שנאמר 'לי יאורי ואני עשיתיני'. על שאמר 'אני עשיתיני', אמר הקב"ה: 'אראה לו מי הבורא ומי הנברא'." מדרש זה ממחיש את הגאוה הרוחנית שהזוהר מזהה כמקור כוחו של פרעה.[9]

אות ל"ט — בריאת התנינים

לשון הזוהר הקדושל"ט) פתח ר"ש ואמר, ויברא אלהים את התנינם הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם. האי קרא אוקמוה ליה. אבל ויברא אלהים את התנינים, הוא רזא, דא לויתן ובת זוגו. תנינם חסר כתיב, בגין דקטל לנוקבא, וסלקא קב"ה לצדיקיא. ואוקמוה.

ביאור הסולם

פיסקה זו מציגה הוראה מכרעת על הלויתן ובת זוגו. לפי הסולם, "התנינים" של בראשית מייצגים את מקור קו השמאל בקדושה ואת פוטנציאל השחתתו לקליפה. המילה "תנינם" כתובה חסרה (בלי י' שנייה), מרמזת על "תנין" (יחיד) בתוספת רמז לאחר.[10]

התלמוד (בבא בתרא עד ע"ב) והזוהר מלמדים שנקבת הלויתן "נהרגה" ו"נמלחה" לצדיקים לעתיד לבוא. הסולם מבאר זאת באופן מטאפורי: ה"הריגה" מייצגת את תיקון והעלאת הבחינות הקשות של הבינה (בחינת הנוקבא), שבמצבן הלא מתוקן היו מעצימות את הקליפה. על ידי "העלאתה לצדיקים", האנרגיה שיכלה להזין את הטומאה מופנית לקדושה.[11]

הלויתן בספרות הקבלה

● בבא בתרא עד-עה — "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן." זה מייצג את התיקון הסופי של השמאל הקשה.[12]

● זוהר ח"ג מא ע"ב — מבאר שהלויתן מייצג יסוד של עולם עליון, בעוד שהתנין של מצרים מייצג את אחיזת הקליפה באותה מדרגה.[13]

אות מ' — התנים הגדול ותשעת היאורים

לשון הזוהר הקדושמ) התנים הגדול, תשע יאורין אינון, דאיהו רביץ בינייהו, וחד יאורא אזל דאמרן דאזלא בשכיכו. דמימוי שכיכין, וברכאן דמימין דגנתא, נפלין ביה תרין זמנין, מתברך ההוא יאורא ולא כ"כ, וכד חד לאו הכי.

ביאור הסולם

הסולם מספק מיפוי ספירתי מפורט: "תשעת היאורים" מקבילים לתשע הספירות מחכמה עד יסוד. "היאור האחד שיורד בשקט" הוא בחינת היסוד, המייצג את האיחוד הסופי של כל ההשפעה העליונה לפני כניסתה למלכות (ה"ים").[14]

בקליפת מצרים, מבנה זה הושחת. "חכמת מצרים" מייצגת שימוש לרעה בכוחות החכמה למטרות אנוכיות וטמאות. "הנהר השקט" (נהר השקט) מקביל לבינה כשהיא פועלת במצב של מוחין דקטנות, נותנת כח בשקט ובאופן בלתי מורגש לכוחות הטומאה.

תובנה מפתח: מבנה הספירות של הקליפההקליפה אינה יוצרת כח משלה; היא יכולה רק לטפול על הקדושה. תשעת יאורי מצרים מקבילים אחד לאחד לתשע הספירות הקדושות. משימת הגאולה היא "לנתק" את גישת הקליפה לערוצים עליונים אלה, ובכך לגרום להתמוטטותה.[15]

אותיות מ"א-מ"ג — היאורים וזרימתם

אות מ"א: התנין נכנס ליאור

הזוהר ממשיך: "והאי תנינא, עאל בההוא יאורא, אתתקיף ואזיל ושאט גו, ימא, ובלע נונין לכמה זינין, ושליט, ותב לההוא יאורא. אלין תשעה יאורין אזלין וסלקין, וסחרניה כמה אלנין ועשבין לזנייהו, יאורא קדמאה."

ביאור הסולם

ה"דגים" מייצגים נשמות הניזונות מהזרימה הרוחנית. בתחום הקדושה, נהר הבינה מפרנס את הצדיקים; בקליפה, הנהר המושחת "בולע" נשמות — כלומר, מושך אותן להתקשרות עם החומריות והטומאה. ה"עצים בצדדיהם" מסמלים את הכוחות והשרים הרוחניים השונים שמערכת מצרים תמכה בהם.

אות מ"ב: שלוש הטיפות

"מסטרא שמאלא, בחד צנורא דנגיד ונפיק, תלת טפין, וכל טפה וטפה אתעביד מניה יאורא חד, ואלין תשעה יאורין, דמתתקפין ואזלין ושאטן, וסחרן בכל אינון רקיעין."

ביאור הסולם

"שלוש הטיפות" מקבילות לשלושת ה"קווים" או הכוחות היסודיים במבנה הספירתי: ימין (חסד), שמאל (גבורה), ואמצע (תפארת). כל אחד מאלה מתחלק עוד לשלושה, ומניב תשעה יאורים. הסולם מדגיש שהקליפה משקפת מבנה זה, אך באופן מעוות — קו השמאל שולט, ויוצר חוסר איזון של דין קשה ללא רחמים.[16]

אות מ"ג: טיפה אחת נשארת

"ממה דאשתאר מאינון טפין כד סיימין למפק, אשתאר טפה חדא, דנפקא בשכיכו, נפל בינייהו, ואתעביד מניה יאורא חדא. האי יאורא איהו, ההוא דאמרן דאזלא בשכיכו."

ביאור הסולם

"טיפה אחת" זו מייצגת את המהות המאוחדת של קו השמאל לפני כניסתה למלכות. בקדושה, זו בחינת יסוד של בינה, הנותנת חכמה לעולמות התחתונים באופן מדוד. בקליפה, זה הפך ל"חכמת מצרים" — הידע המאגי והאוקולטי שמצרים היתה מפורסמת בו. הסולם מציין שכל חכמת מצרים נבעה מערוץ משובש זה של השמאל.

אותיות מ"ד-מ"ו — נהר פישון ומלכות בבל

אות מ"ד: ארבעת נהרות עדן

"כד נפקין ומתפרשן אינון ארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן, ההוא דאקרי פישון, נפיל בההוא יאורא ואתכליל ביה. וע"ד מלכות בבל, אתכליל בהאי. ופישון איהו מלכות בבל. מיאורא דא השוקט נכלל בו."[17]

ביאור הסולם

הסולם עושה קשר מכריע בין ארבעת נהרות עדן (בראשית ב:י-יד) למבנה הרוחני של הקדושה והקליפה כאחד. נהר פישון מקביל לרמה הגבוהה ביותר מבין הארבעה (מיוחס לחכמה בחלק מהשיטות, או לבינה באחרות). "מלכות בבל" מייצגת מערכת קליפה גדולה נוספת ששאבה גם היא ממקורות משובשים דומים.

הקשר בין מצרים לבבל משמעותי: שתי האימפריות שיעבדו את ישראל, ושתיהן שאבו את כוחן הרוחני מאותה השחתת קו השמאל. חורבן שתיהן בא דרך התערבות אלוקית שניתקה את גישתן לפרנסה עליונה.[18]

אות מ"ה: הפישון והבינה

הזוהר מזהה את הפישון עם ארץ החוילה, "אשר שם הזהב" (בראשית ב:יא). הסולם מבאר ש"זהב" מייצג את אור הבינה בצורתו המזוככת — דין קשה הממותק על ידי חכמה. כאשר אור זה מושחת, הוא הופך ל"חכמת מצרים" ולכוח בבל.

אות מ"ו: לכל יאור יש תנין

"בכל יאורא ויאורא, אזלא ושאט חד תנינא, ואינון תשע. וכל חד וחד נקיב נוקבא בריישיה, כד"א, שברת ראשי תנינים וגו'. ואפילו האי התנין הגדול הכי הוא, בגין דכלהו נפחין רוחין לגבי עילא ולא לתתא."

ביאור הסולם

ה"נקב בראש" מייצג את נקודת החיבור בין כל רמה של הקליפה למקורה העליון. לא משנה כמה רחוק הקליפה מתפשטת לעולמות התחתונים, היא חייבת לשמור על חיבור זה כדי לשרוד. ה"רוחות" הם החיות הזורמת מלמעלה. כאשר הקב"ה "נלחם" בפרעה, הוא מנתק חיבור זה, וגורם לכל המערכת להתמוטט.

סיכום: המלחמה הקוסמית ביציאת מצרים

לאחר לימוד הפיסקאות האישיות, אנו יכולים להעריך את ההוראה המקיפה של הזוהר על טבעם הרוחני של גלות מצרים ויציאת מצרים.

מבנה הקליפה

מצרים לא היתה רק ממלכה פיזית אלא מערכת רוחנית שנאחזה בקו השמאל של הקדושה. ה"תנים הגדול" (פרעה) ישב במרכז מערכת זו, מקבל פרנסה מתשעת ה"יאורים" (הספירות המושחתות) ומחלק כח לכל השרים והכוחות תחת שליטתו.

מדוע משה לא יכול היה לפעול לבדו

משה ייצג את מדרגת הדעת, המגשרת בין חכמה לבינה. הוא יכול היה להשפיע על היאורים התחתונים (ביטויי הכח המצרי) אך לא על שורש התנין עצמו, שהיה מחובר ישירות לבינה. רק הקב"ה, הפועל ממדרגת הכתר, יכול היה לנתק אחיזה זו.

תכלית המכות

כל אחת מעשר המכות פגעה בהיבט אחר של המערכת הרוחנית הזו. מכת דם תקפה את היאורים עצמם; החושך פגע ב"חכמה" המושחתת; מכת בכורות ניתקה את החיבור בין התנין למקורו העליון (ה"בכור" מייצג את הרמה הראשונה והגבוהה ביותר של האצלה).

הגאולה

כאשר גישת הקליפה לפרנסה עליונה נותקה, כל המערכת קרסה. ישראל, שהוחזקו בשבי בתוך ה"אקווריום" הרוחני הזה, שוחררו. קריעת ים סוף היתה ההפגנה הסופית שה"ים" (מלכות הקליפה) כבר לא שולט עליהם.

לקח מעשי לגאולה אישיתבעל הסולם מלמד שלכל אדם יש "מצרים" משלו — ההיבטים של טבעו ששואבים פרנסה מהקליפה ומתנגדים לצמיחה רוחנית. כמו ביציאת מצרים ההיסטורית, איננו יכולים לשחרר עצמנו מהתקשרויות אלה לבד; אנו זקוקים לסיוע אלוקי. המילים "בא אל פרעה" — "בוא אל פרעה" — מלמדות אותנו שהקב"ה מלווה אותנו אל תוך המאבקים הפנימיים העמוקים ביותר שלנו.[19]

פרשנויות מודרניות ויישומים

רבי יהודה אשלג (בעל הסולם)

כפי שראינו לאורך כל העבודה, רבי אשלג פירש את התנין כייצוג של הרצון האנוכי לקבל לעצמו בלבד (רצון לקבל). מצרים, בשיטתו, מייצגת את מצב התודעה הנשלט על ידי האגו, בעוד שיציאת מצרים מייצגת את המעבר לקבלה על מנת להשפיע. תשעת היאורים הם תשע הספירות כשהן מושחתות על ידי מוטיבציה אנוכית.[20]

רבי ברוך שלום אשלג (הרב"ש)

בנו ותלמידו של בעל הסולם הרחיב את הממדים הפסיכולוגיים של הוראה זו. במכתביו ומאמריו, הוא מתאר כיצד ה"פרעה" הפנימי של האדם מתווכח תמיד נגד עבודה רוחנית, טוען לעצמאות ("אני עשיתיני"). ה"יאורים" הם הרציונליזציות וההצדקות שמזינות התנגדות זו. רק על ידי צעקה לה' (כמו ישראל במצרים) יכול אדם לקבל את הסיוע האלוקי הנדרש להשתחרר.[21]

רבי יצחק גינזבורג

בעבודותיו על חסידות וקבלה, רבי גינזבורג מקשר את התנין למושג "הנחש הקדמוני" מגן עדן. הערך המספרי של "נחש" (נח"ש = 358) שווה ל"משיח" (משי"ח). זה רומז שתיקון הנחש — הפיכת כוח התנין לקדושה — קשור לגאולה השלימה. "סעודת הלויתן" מייצגת את ההמרה הסופית הזו.[22]

קריאה פסיכולוגית עכשווית

מורים מודרניים ציינו הקבלות בין תיאור הזוהר של הקליפה למושגים פסיכולוגיים. "התנין הרובץ ביאוריו" דומה לאגו המבוצר המגן על עצמו באמצעות רציונליזציות רבות. "תשעת היאורים" ניתן לראות כמנגנוני ההגנה השונים המגנים על האגו משינוי. הצורך בהתערבות אלוקית משקף את האמת שלשינוי עמוק נדרשים משאבים מעבר לשליטתנו המודעת.

מילון מונחי יסוד

תנין: יצור ים, נחש או תנין. בקבלה, מייצג את הכח המרוכז של הקליפה, במיוחד כפי שהוא שואב מקו השמאל של הקדושה.

יאורים: נהרות, במיוחד זרועות הנילוס. מיסטית, הערוצים שדרכם אנרגיה רוחנית זורמת מהעולמות העליונים לתחתונים.

קליפה: קליפה, קלף. כוחות הטומאה המסתירים את הקדושה ושואבים פרנסה ממנה באופן טפילי.

קו שמאל: אחד משלושת הכוחות היסודיים במערכת הספירתית, מיוחס לבינה, גבורה והוד. מייצג דין, צמצום, והבחינה הנקבית של קבלה.

בינה: הבנה. הספירה השלישית, מיוחסת לעיבוד ופיתוח התובנה הראשונית של החכמה. נקראת "אם כל חי" ומקור קו השמאל.

לויתן: יצור ים קדמוני. בקבלה, מייצג את הכח הסופי של קו השמאל, שי"מוגש לצדיקים" בעולם הבא לאחר תיקונו.

מוחין: פשוטו כמשמעו "מוחות". האורות או התודעה הממלאים את הספירות, במיוחד שלוש העליונות (חכמה, בינה, דעת).

מלכות: מלכות. הספירה העשירית, מייצגת את הכלי המקבל את כל האורות העליונים ומעביר אותם לבריאה. לעתים קרובות מסומלת כ"ים" שאליו הנהרות זורמים.

מקורות וביבליוגרפיה

מקורות ראשוניים

● זוהר פרשת בא, כרך ב, דפים לב ע"א — לו ע"ב

● ספר הסולם (פירוש רבי יהודה אשלג), פרשת בא

● פירוש הסולם עם הבהרות מתוק מדבש

מקורות מדרשיים

● שמות רבה, פרקים ח-יב

● מדרש תנחומא, פרשת בא

● ילקוט שמעוני, שמות

מקורות תלמודיים

● בבא בתרא עד ע"ב — עה ע"א (על הלויתן)

● חולין סז ע"ב (על טבע יצורי הים)

פירושים קבליים

● תיקוני זוהר, תיקונים כא וסט

● אור החיים הקדוש, פרשת בא

● פרי צדיק (ר' צדוק הכהן), בא

● שפת אמת, פרשת בא

חיבורים מודרניים

● בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות

● הרב"ש, שלבי הסולם (מכתבים ומאמרים)

● רבי יצחק גינזבורג, סודות האותיות העבריות

● הרב עדין שטיינזלץ, שלוש עשרה עלי הורד

❧ ❧ ❧

יהי רצון שלימוד תורות קדושות אלו יאיר את נשמותינו

ויחיש את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן