קונטרס סוד הגלגול ומדרגות הנשמה

בס"ד

קונטרס

סוד הגלגול ומדרגות הנשמה

על פי זוהר הקדוש פרשת משפטים

"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד"

(שמות כ"א, ב)

ביאור מקיף ומפורט של דברי הזוהר הקדוש

בעניין גלגולי הנשמות, מדרגותיהן ושורשיהן

בעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה

עם הערות, מקורות וציוני מראי מקומות

הקדמה

סוד הגלגול הוא מיסודות חכמת הקבלה, והוא עניין עמוק ונורא שנתגלה בזוהר הקדוש על ידי רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו. בפרשת משפטים, הידועה גם בשם "רעיא מהימנא" ו"סבא דמשפטים", נתגלו רזין עילאין על סוד הגלגול, מדרגות הנשמה, ושורשי הנפשות בעולמות העליונים. הפסוק "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם" (שמות כ"א, ב) הוא, על פי הזוהר, מפתח להבנת סודות הגלגול כולם.

חכמי הקבלה, ובראשם האריז"ל בשער הגלגולים, ביארו שהנשמות נמשכות ממקורות שונים בעולמות העליונים. יש נשמה השייכת לעולם העשייה, שהוא עולם האופנים; יש הנמשכת מעולם היצירה, עולם החיות הקדש; ויש מעולם הבריאה, עולם הכסא. ומעל לכולן - הנשמות הנמשכות מעולם האצילות, ממלכות דאצילות ומעלה עד חכמה ובינה. כל נשמה ונשמה, לפי שורשה ומקורה, דין גלגולה שונה ותיקונה משתנה.

הזוהר הקדוש מלמדנו שהפסוקים בפרשת משפטים, העוסקים לכאורה בדיני עבדים ואמהות, הם למעשה רמזים עמוקים לסודות הגלגול. ה"עבד העברי" רומז לנשמה הצריכה תיקון בגלגול; ה"שש שנים" רומזות לשש הספירות שמחסד עד יסוד; וה"שביעית" - היא מלכות דאצילות, בחינת שבת, שאין בה עבודה ושעבוד.

בקונטרס שלפנינו נביא את לשון הזוהר הקדוש, נבאר את דבריו בהרחבה, ונצרף מקורות ומראי מקומות מספרי הקבלה הקלאסיים: העץ חיים, שער הגלגולים, פרדס רמונים, תיקוני זוהר, ועוד. מטרתנו להנגיש את הדברים העמוקים הללו בצורה ברורה ומסודרת, תוך שמירה על קדושת הדברים ועומקם.

יהי רצון שזכות רבי שמעון בר יוחאי והאריז"ל תעמוד לנו, ושנזכה להבין את סודות התורה כפי שנתגלו לחכמי ישראל הקדושים, ושיהיו הדברים לתיקון נשמותינו ולעילוי נשמות כל ישראל, אמן.

פרק א': הפסוק וסוד הגלגול

א. לשון הכתוב וסוד הגלגול

"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם. חבריא, עידן הכא לגלאה כמה רזין טמירין דגלגולא."

הזוהר הקדוש פותח את הדיון בגלגול הנשמות על ידי ציטוט הפסוק "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם"[1]. רבי שמעון פונה אל החברים ואומר שהגיע העת לגלות רזין טמירין של הגלגול. על פי הפשט, הפסוק עוסק בדיני העבד העברי הנמכר בבית דין. אולם הזוהר מגלה שמתחת לפשט הפסוק מסתתרים סודות עמוקים של גלגולי הנשמות.

המילה "תקנה" רומזת ל"קניין" הנשמה בגוף חדש, כלומר ירידת הנשמה לגלגול נוסף. ה"עבד עברי" הוא הנשמה עצמה, שנמשלה לעבד העובד את קונו ומתקנת את אשר פגמה בגלגולים קודמים.

ב. שש שנים יעבוד - שש הספירות ומטטרו"ן

"כד נשמתא אתחייבת בגלגולא, אם היא מסטרא דההוא עבד מטטרון, דאיהו כליל שית סטרין, כתיב ביה שש שנים יעבד, גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית שנין, עד דאשלימת שש דרגין מההוא אתר דאתנטילת."

הזוהר מבאר כי כאשר נשמה נתחייבה בגלגול ומקורה מבחינת "העבד" שהוא מטטרו"ן[2] - הכולל שש סטרין (שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) - הרי גלגולה אינו אלא שש שנים. כלומר, הנשמה צריכה להשלים תיקון בשש מדרגות אלו, המקבילות לשש הספירות שמהן נמשך שורשה.

מטטרו"ן הוא השר הגדול של עולם היצירה, ולעיתים נחשב גם כשר של עולם הבריאה. הוא נקרא "עבד" כיוון שהוא משמש את השכינה כעבד המשמש את גבירתו. שש הספירות שהוא כולל הן שש ימי החול, ימי המעשה, שבהם יש עבודה ושעבוד. לכן הנשמה הנמשכת ממקור זה צריכה לעבור תיקון בשש בחינות, המקבילות ל"שש שנים יעבד".

ג. ובשביעית יצא לחפשי - מלכות דאצילות

"אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא, דאיהי שביעית, ודאי מה כתיב - ובשביעית יצא לחפשי חנם, דצדיק ודאי לית ביה מלאכה, כיון דלית ביה מלאכה לית ביה שעבוד."

אולם אם הנשמה היא מבחינת השכינה, שהיא מלכות דאצילות[3] - שהיא הספירה השביעית (כשמונים מחסד ולמטה: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות) - הרי כתוב עליה "ובשביעית יצא לחפשי חנם". מלכות דאצילות היא בחינת שבת קודש, ואין בשבת מלאכה ושעבוד. לכן הצדיק שנשמתו מאצילות, אף על פי שיורד לעולמות התחתונים, אין עליו שעבוד כלל.

הרעיון העמוק כאן הוא שמדרגת הנשמה קובעת את אופי הגלגול שלה. נשמה מעולם היצירה (בחינת "עבד") חייבת לעבור שש מדרגות של תיקון. אולם נשמה מעולם האצילות (בחינת "שבת") אינה נתונה לשעבוד, שכן מקורה הוא מעל לעולם העבודה והתיקון.

פרק ב': הסבא ותוספת הנשמה

ד. שאלת הסבא על תוספת השבת

"אדהכי, הא סבא נחת לגביה, אמר ליה: אי הכי רבי, מה תוספת לנשמתא דאיהי מנה, דאתמר בה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך וגו'."

בנקודה זו מופיע הסבא (דמות מרכזית בזוהר פרשת משפטים, הידועה כ"סבא דמשפטים") ושואל שאלה עמוקה: אם הנשמה מבחינת השכינה (מלכות דאצילות) היא בחינת שבת ואין בה מלאכה, מה דין תוספת הנשמה הנמשכת ממנה? הרי נאמר[4] "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך" - משמע שגם תוספת הנשמה וכל מה שנמשך ממנה אסורים במלאכה.

ה. תשובת רבי שמעון - הצדיק אינו משתעבד

"אמר ליה: סבא סבא, ואת שאיל דא, דודאי האי על נשמתא דצדיק אתמר, דאף על גב דאתחייב לאחתא בגלגולא בכל אלין, אפילו בעבד ואמה, ובעירן דאינון אופנים, או בכל חיון דמנהון נשמתין דבני נשא, כתיב בה לא תעשה כל מלאכה."

רבי שמעון משיב לסבא בנימה של חיבה: "סבא סבא, ואתה שואל זאת?" ומבאר שאכן הדברים נאמרו על נשמת הצדיק שמקורה מאצילות. אף על פי שהנשמה הזו נתחייבה לרדת בגלגול ולהתלבש בכל הדרגות - אפילו בבחינת עבד (עולם היצירה), אמה (עולם הבריאה), בעירן שהם האופנים (עולם העשייה), או בכל חיה שממנה נמשכות נשמות בני אדם - בכל זאת כתוב עליה "לא תעשה כל מלאכה".

והוא שנאמר: "לא תעבוד בו עבודת עבד"[5] - בצדיק שהוא יום השבת, לא תעבוד בו עבודת עבד, שהוא מטטרו"ן שהוא יום דחול. כלומר, אסור להשוות את נשמת הצדיק מאצילות לנשמות השייכות לעולמות התחתונים. גם כשהיא יורדת לגלגול, שורשה העליון שומר עליה מכל שעבוד.

פרק ג': בת יחידה, אמה ושפחה

ו. חולו של שבת וחולו של טומאה

"אבל סבא סבא, שבת דאיהי בת יחידה, ואיהי בת זוגיה דצדיק, דאיהו שבת. מאי אם אחרת יקח לו. אמר ליה: הא ודאי הבדלה, חולו של שבת, דאית אחרא דלא אתקריאת חולו של שבת, אלא חולו של טומאה שפחה."

הזוהר ממשיך לברר: השבת היא ה"בת יחידה" (מלכות דאצילות), והיא בת זוגו של הצדיק שהוא גם בחינת שבת. אם כן, מהו הפירוש של "אם אחרת יקח לו"[6]? הסבא מבאר שיש כאן "הבדלה" - חילוק בין שני סוגים. ה"אחרת" היא "חולו של שבת" - הצד החולי (הלא-קדוש) של השבת, שהוא עולם הבריאה. וישנו סוג נוסף שאינו נקרא "חולו של שבת" אלא "חולו של טומאה" - שפחה מצד הקליפות.

ביאור הדבר: מלכות דאצילות ("בת יחידה") מתלבשת בעולם הבריאה כנשמה בגוף. עולם הבריאה הוא ה"אמה" - הגוף של הבת יחידה. זהו "חולו של שבת" - אינו קדוש כשבת עצמה, אבל שייך לקדושה. לעומת זאת, "השפחה" היא מצד הטומאה לגמרי, ואין לה שייכות לקדושת השבת כלל.

ז. שלוש בחינות הנשמה - אמה, שפחה ובת מלך

הזוהר מגלה שיש שלוש בחינות של נשמות[7]: נשמה הנקראת "אמה" (מעולם הבריאה), נשמה הנקראת "שפחה" (מצד הקליפות), ונשמה הנקראת "בת מלך" (מאצילות). כל אחת נקראת על שם המקום שממנו נמשכת או שבו מתגלגלת.

ה"איש" שמוכר את בתו לאמה - יש שתי בחינות. האחת: "ה' איש מלחמה" (שמות ט"ו, ג'), שהוא זעיר אנפין דאצילות. השנייה: "והאיש גבריאל" (דניאל ט', כ"א), שהוא בעולם הבריאה. הפסוק "וכי ימכור איש את בתו לאמה" רומז לקב"ה ("איש") ה"מוכר" את נשמת האצילות[8] ("בתו" - "אחת היא לאמה") לרדת ולהתגלגל בעולם הבריאה ("אמה").

ח. הגנת בת המלך מן הטומאה

אם הנשמה הנצרכת לגלגול היא "בת" הקב"ה, כלומר נמשכת ממלכות דאצילות, אין לחשוב חס ושלום שהיא נמכרת לגוף נכרי מצד הקליפות, שבו שולט יצר הרע מבחינת סמא"ל[9]. שהרי נאמר: "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיהו מ"ב, ח') - ה"אחר" הוא יצר הרע. גם כשנשמה מאצילות יורדת לעולם הבריאה, אין עליה שעבוד לקליפות.

ואותו גוף שבו שוכנת בת המלך (מטטרו"ן, שהוא אמה דשכינתא), האם הוא נמכר לכתרים התחתונים של הטומאה? חלילה וחס! עליו נאמר[10]: "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא כ"ה, כ"ג). גופה של בת המלך הוא מטטרו"ן, והוא אמה של השכינה, ואף על פי שנשמת בת המלך שבויה שם בגלגול, נאמר עליה: "וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים".

פרק ד': ישראל והגאולה העתידה

ט-י. ישראל - בת יחידה וגאולת העתיד

הזוהר נותן עוד פירוש: "וכי ימכור איש" - זה הקב"ה. "את בתו" - אלו ישראל, שהם מבחינת "בת יחידה" (מלכות דאצילות), ולכן נקראים "בתו". ואם תאמר שישראל יצאו בגאולה העתידה כדרך שיצאו ממצרים - שהיו מבחינת "עבד" (מטטרו"ן) ויצאו במנוסה - התשובה היא: "לא תצא כצאת העבדים".

וזה שנאמר[11]: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" (ישעיהו נ"ב, י"ב). יציאת מצרים הייתה בחיפזון ובמנוסה, כי הייתה מבחינת "עבד" - מטטרו"ן. אבל הגאולה העתידה תהיה מבחינת "בת יחידה" - מלכות דאצילות, ולכן תהיה בכבוד ובמנוחה, ללא חיפזון ומנוסה.

פרק ה': מדרגות הנשמה - מנפש עד נשמה דאצילות

י"א. שלוש מדרגות בעולמות בי"ע

הזוהר מפרט את סדר מדרגות הנשמה שהאדם זוכה להן[12]:

נפש מעולם העשייה: כשאדם נולד, נותנים לו נפש מהצד הבהמי שבקדושה, מבחינת "אופני הקודש"[13]. זוהי הנפש הבסיסית שכל אדם מקבל בלידתו.

רוח מעולם היצירה: אם זכה יותר, נותנים לו רוח מבחינת "חיות הקודש"[14]. מדרגה זו גבוהה מהנפש ושייכת לעולם היצירה.

נשמה מעולם הבריאה: אם זכה עוד יותר, נותנים לו נשמה מבחינת הכסא (כסא הכבוד)[15]. זוהי מדרגת הנשמה השייכת לעולם הבריאה.

שלוש מדרגות אלו - נפש, רוח ונשמה מעולמות בריאה, יצירה ועשייה - הן ה"אמה", ה"עבד" וה"שפחה" של בת המלך. הנשמה מבריאה היא ה"אמה", הרוח מיצירה הוא ה"עבד", והנפש מעשייה היא ה"שפחה".

י"ב. שלוש מדרגות באצילות

נפש דאצילות: אם זכה עוד יותר, נותנים לו נפש מעולם האצילות, מבחינת "בת יחידה" שהיא מלכות דאצילות[16], הנקראת "בת מלך".

רוח דאצילות: אם זכה עוד יותר, נותנים לו רוח מאצילות מבחינת "עמודא דאמצעיתא" שהוא זעיר אנפין (תפארת)[17]. ואז נקרא "בן" להקב"ה, כמו שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים י"ד, א').

נשמה דאצילות: אם זכה עוד יותר, נותנים לו נשמה מבחינת אבא ואמא (חכמה ובינה)[18], כמו שנאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב', ז'). מהם "חיים"? הם י"ה (יו"ד ה"א), שעליהם נאמר: "כל הנשמה תהלל יה" (תהלים ק"נ, ו'). ובזה נשלם שם הוי"ה: נפש ורוח דאצילות הם ו"ה, ונשמה דאצילות היא י"ה, וביחד - יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

י"ג. שם מ"ה - מדרגת אדם העליון

אם זכה עוד יותר, נותנים לו שם הוי"ה במילואו: יו"ד ה"א וא"ו ה"א[19], שהוא בגימטריא מ"ה (45), וזהו סוד "אדם" (שגם בגימטריא 45). מדרגה זו היא בדרך אצילות העליון, והיא כאשר זעיר אנפין מלביש את אבא ואמא העליונים, שהם סוד החכמה (שאותיותיה: כ"ח מ"ה). ואז האדם נקרא בדיוקנא של בוראו.

על מדרגה זו נאמר[20]: "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א', כ"ח). אדם זה שולט בכל הרקיעים, בכל האופנים והשרפים והחיות, ובכל החיילות והתוקפין שלמעלה ולמטה. ולכן, כאשר אדם זוכה לנפש מבחינת בת יחידה, נאמר בו: "לא תצא כצאת העבדים" - אינו כפוף לשום שעבוד.

סיכום: סדר מדרגות הנשמה

נסכם את סדר המדרגות כפי שמבואר בזוהר:

א. נפש דעשייה - מבחינת אופני הקודש ("שפחה") - ניתנת לכל אדם בלידתו.

ב. רוח דיצירה - מבחינת חיות הקודש ("עבד") - ניתנת לזוכה.

ג. נשמה דבריאה - מבחינת כסא הכבוד ("אמה") - ניתנת לזוכה יותר.

ד. נפש דאצילות - מבחינת מלכות דאצילות ("בת יחידה") - ניתנת לצדיק.

ה. רוח דאצילות - מבחינת זעיר אנפין / תפארת - ונקרא "בן" לקב"ה.

ו. נשמה דאצילות - מבחינת אבא ואמא (חכמה ובינה) - ונשלם שם הוי"ה.

ז. שם מ"ה במילואו - יו"ד ה"א וא"ו ה"א - מדרגת "אדם" העליון, השולט בכל העולמות.

העיקרון המנחה בדברי הזוהר הוא שמדרגת הנשמה קובעת את אופי הגלגול. נשמה מעולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה) נתונה לשעבוד ותיקון בשש מדרגות. אולם נשמה מאצילות - בחינת שבת - חופשית מכל שעבוד, ואפילו כשיורדת לגלגול בעולמות התחתונים, שורשה העליון שומר עליה.

וכן הגאולה העתידה תהיה מבחינת "בת יחידה" - בכבוד ובמנוחה, "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" - בניגוד ליציאת מצרים שהייתה מבחינת "עבד" ובמנוסה.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם