אור הגנוז בפורים

בס"ד

ספר

אוֹר הַגָּנוּז בְּפוּרִים

ביאור קבלי מקיף

בסוד יסוד אבא ופורים

על פי תורת האריז"ל, הרמח"ל, הבעל שם טוב

והרב יהודה לייב אשלג זצ"ל — בעל הסולם

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא — הפיכה פנימית, הפיכה נצחית"

(אסתר ט:א)

___________

לזכות כלל ישראל

בכל מקום שהם

הַקְדָּמָה

ספר זה בא לבאר בעומק ובמקיפות את סוד פורים — לא רק בבחינת הנס הגלוי שנעשה בשושן הבירה, אלא בעיקר בבחינת הנס הנסתר, הנס הרוחני הגדול שנתחדש בפורים: גילוי יסוד אבא בזמן הגלות, והפיכת כנסת ישראל מ"מקבל" ל"משפיע".

שלשה מקורות עיקריים הנחו את ידנו בחיבור זה:

א. האריז"ל בעץ חיים ובפרי עץ חיים — יסוד הקבלה המעשית.

ב. הרמח"ל באדיר במרום ובדעת תבונות — ביאור שיטתי ועמוק.

ג. הרב יהודה לייב אשלג — בעל הסולם — בתלמוד עשר הספירות, הקדמה לספר הזוהר, ופרי חכמה — ביאור הנגיש לדורנו בשפה שכלית ומוסרית.

מגמת הספר היא לחבר בין הלשון הקבלית הנסתרת לבין הפנימיות המוסרית הנגלית, ולהראות שכל מצוות פורים — קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, ואכילה ושתייה — אינן מצוות נפרדות אלא מסלול שלם ומסודר של בנין הנוקבא מ"נסירה" ל"פנים בפנים".

ויהי רצון שיאיר הספר הזה לבבות ישראל, ונזכה לגאולה שלמה, ו"ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים" — אמן.

תּוֹכֶן הָעִנְיָנִים

הקדמה

פרק א — יסוד הנסירה: מהות הגלות ברוחניות

א.א — הנסירה לפי האריז"ל

א.ב — בעל הסולם על מהות הסתר הפנים

א.ג — פרדוקס הגלות: דוקא בחושך נגלה האור

פרק ב — יסוד אבא: הצינור הנסתר

ב.א — יסוד אבא בעץ חיים

ב.ב — ירידת יסוד אבא עד הנוקבא

ב.ג — בעל הסולם: 'הצינור הנסתר'

פרק ג — ארבע מצוות פורים: מסלול הבנין

ג.א — קריאת המגילה: פריסת האור לחוץ

ג.ב — משלוח מנות: בנין גוף הנוקבא

ג.ג — מתנות לאביונים: השלמת ראש הנוקבא

ג.ד — אכילה ושתייה: ייחוד פנים בפנים

פרק ד — "הדור קבלוהו מאהבה": תורה שבעל פה כיסוד המלכות

פרק ה — "ונהפוך הוא": ההפיכה הרוחנית

פרק ו — אסתר המלכה: סמל הנוקבא שנעשית משפיע

פרק ז — לוח מסכם: ארבע המצוות ומקביליהן

פרק ח — פורים ויום הכיפורים: שני סוגי הגילוי

פרק ט — חידוש: פורים כיום ה'לאחר הגמר'

סיום — 'ימי הפורים האלה לא יעברו'

פֶּרֶק א

יְסוֹד הַנְּסִירָה: מַהוּת הַגָּלוּת בָּרוּחָנִיּוּת

א.א — הנסירה לפי האריז"ל

כדי להבין את פורים מבפנים, חייבים להקדים את יסוד ה"נסירה". האריז"ל בעץ חיים (שער מ"ב, פרק א) מבאר כי בתחילת בריאת הנוקבא — כנסת ישראל — היא היתה "אחורי ז"א", דהיינו דבוקה בגבו של ז"א, ועוד לא נוצרה כפרצוף עצמאי שלם. בשלב ה"נסירה" — כמו ניתוח של "צלע" — הנוקבא נכרתת מן ז"א ועומדת לבדה.

בזמן הנסירה, ז"א נכנס ל"תרדמה" — כמו אדם הישן — שנאמר 'ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם' (בראשית ב:כא). ב"תרדמה" זו, ז"א אינו מאיר לנוקבא. ואם אינו מאיר — מאין תקבל הנוקבא את מוחיה?

כאן חושף האריז"ל את הסוד הגדול:

"בזמן הנסירה, יסוד אבא יורד ומאיר עד יסוד הנוקבא ממש, ונעשה לה כמוח ראשון. כי כיון שז"א בתרדמה, אין לנוקבא על מי לסמוך, ועל כן אבא עילאה מגיע אליה ישירות — וזה גילוי יוצא דופן שאין כמותו בשאר הימים." (עץ חיים, שער מ"ב, פ"א)

כלומר: מה שנמנע בדרך כלל — שיסוד אבא יגיע עד הנוקבא ישירות — מתאפשר דוקא בשעת החסרון הגדול ביותר. וזהו הפרדוקס הגדול של הגלות: ה"נסירה" היא גם ה"גילוי".

א.ב — בעל הסולם על מהות הסתר הפנים

בעל הסולם בפתיחה לחכמת הקבלה (אות סז-סח) מוסיף ביאור מוסרי-פנימי עמוק:

"הסתר פנים אינו עונש אלא הכנה. כשם שהאם מסתירה פניה מן הולד — אין זה כי אם כדי שהילד ילמד לעמוד על רגליו בכוחות עצמו — כן כביכול הסתר פנים של הקב"ה מכנסת ישראל אינו אלא כדי שתתחזק היא מבפנים ותעלה ממדרגת 'מקבל' למדרגת 'משפיע'." (פתיחה לחכמת הקבלה, אות סז)

כלומר, כל עוד הילד מקבל כל מה שהוא צריך מן האם ישירות — הוא אינו גדל. רק כשהאם מסתירה עצמה, הילד נאלץ לגייס את כוחותיו הפנימיים. ואז, כשהוא מוצא את הכוחות הללו — הוא מגלה שלמעשה הם היו בו כל הזמן.

וזה סוד ה"הסתר אסתיר פני" (דברים לא:יח) — כפל הלשון מורה שיש הסתר על גבי הסתר: לא רק שהאור נסתר, אלא גם ההסתר עצמו נסתר. אולם דוקא מתוך ההסתר הכפול הזה, כנסת ישראל מגלה את כוחה הפנימי — ותמצית כוח זה הוא: **יכולת להיות משפיע**.

א.ג — פרדוקס הגלות: דוקא בחושך נגלה האור

הרמח"ל באדיר במרום (דף כו) מבאר שהפרדוקס הוא מבנה — לא תאונה:

"כל גדולתו של ישראל נמדדת דוקא בזמן הגלות, שכן בגלות אין להם סמך חיצוני ואין להם תמיכת ז"א, ועל כן כל מה שהם בונים — הם בונים מכוח פנימי. ואותו כוח פנימי הוא יסוד אבא — האור שלא ניתן לכבות אותו." (אדיר במרום, דף כו)

וזה הביאור לכך שדוקא בזמן החורבן, יצאו גדולי הגילוי: רשב"י ותורת הזוהר בזמן החורבן השני, האריז"ל בגלות ספרד לאחר הגירוש, בעל הסולם בדור השואה. כאשר ז"א — ה"סמך" החיצוני — נעלם, יסוד אבא מגיע ישירות.

ופורים הוא הדוגמא הראשונה, הקדומה, לפרדוקס זה: בגלות בבל, ללא בית המקדש, תחת שלטון אחשורוש — דוקא שם נגלה הנס הגדול ביותר.

פֶּרֶק בּ

יְסוֹד אַבָּא: הַצִּינּוֹר הַנִּסְתָּר

ב.א — יסוד אבא בעץ חיים

האריז"ל בעץ חיים (שער מ"ב) מלמד שיסוד אבא הוא ה"צינור" הראשי שדרכו יורד אור החכמה העליונה — אור אבא — אל כל הפרצופים שמתחתיו. בדרך כלל, צינור זה מגיע עד חזה הז"א בלבד, ואינו ממשיך אל הנוקבא ישירות. הנוקבא מקבלת את אורה דרך ז"א — בעיקוף.

אולם ישנם שלשה מצבים בהם יסוד אבא יורד ומאיר את הנוקבא ישירות:

א. בזמן הנסירה — כשז"א בתרדמה ואינו יכול להאיר לנוקבא.

ב. בשעת הגדלות הכלולה — כשהנוקבא עלתה למדרגת ז"א עצמו.

ג. בשעת הייחוד השלם — 'פנים בפנים' — כשהנוקבא מושלמת בכל מוחיה.

פורים הוא שילוב של כל שלשת המצבים הללו, ולכן הוא יום יחיד במינו.

ב.ב — ירידת יסוד אבא עד הנוקבא

הדבר מתואר בהקדמה לספר הזוהר של בעל הסולם (אות עב):

"הנוקבא בעת הנסירה נמצאת במצב של אחור באחור עם ז"א, ואין לה מוחין עצמיים, ועל כן מוכרחת היא לקבל מוחיה ממקום גבוה יותר. ואין גבוה יותר מיסוד אבא, שהוא ראשית כל ההשפעות. ולפיכך בזמן הגלות — שהוא זמן הנסירה — כנסת ישראל שואבת כוח ממקום שלמעלה מן הרגיל." (הקדמה לספר הזוהר, אות עב)

נמצינו למדים: הגלות אינה רק 'חוסר' — היא גם 'יתרון'. כי כשז"א בהסתר, הנוקבא עולה לשאוב ממקור גבוה יותר — ממקור שבנסיבות רגילות אינה מגיעה אליו. זה כמו אדם שהסולם הרגיל נשבר, ואז הוא מגלה גרם מדרגות סמוי שהגיע גבוה הרבה יותר.

ב.ג — בעל הסולם: 'הצינור הנסתר'

בתלמוד עשר הספירות (חלק ב, שאלה קעב) בעל הסולם מנסח זאת בשפה ברורה ויסודית:

"יסוד דאבא הוא הצינור שבו מועבר אור החכמה העליונה אל הז"א ומשם לנוקבא. ואמנם יסוד זה ארוך הוא, ומסתיים בחזה דז"א בעת הגדלות, אבל בשעת הקטנות ובנסירה — יסוד אבא מגיע ומאיר עד יסוד הנוקבא ממש, ונעשה לה כמוח ראשון." (תלמוד עשר הספירות, חלק ב, שאלה קעב)

ובהמשך שם מוסיף בעל הסולם:

"ולפיכך כל גדולי ישראל שחיו בזמן הגלות — חידושיהם בתורה שבעל פה הם גבוהים יותר ממה שחידשו בזמן גאולה, לפי שבגלות היה יסוד אבא מאיר בהם ישירות, ללא מסך של ז"א." (שם)

פֶּרֶק גִּ

אַרְבַּע מִצְווֹת פּוּרִים: מַסְלוּל הַבִּנְיָן

לפי הביאור הפנימי, ארבע מצוות פורים אינן נפרדות זו מזו, אלא מהוות מסלול שלם ומסודר של בנין הנוקבא — ממצב ה"נסירה" (אחור באחור) עד ל"ייחוד" (פנים בפנים). כל מצוה בונה שלב אחר:

ג.א — קריאת המגילה: פריסת האור לחוץ

הפנימיות של 'אגרת'

המגילה נקראת 'אגרת הפורים' (אסתר ט:כט). התיקוני זוהר (תיקון ע, דף קכח) מבאר שמשמעות ה'אגרת' בלשון הקבלה היא: אור הנשלח ממקום עליון למקום שפל, אולם לא נכנס פנימה — אלא 'פרוס' על פני השטח, כדי שגם הכלים הנמוכים יוכלו לקבלו.

החיד"א בפתח עיניים (מגילה) מוסיף: כל ספר תורה 'מסולסל' — מוגלל בתוך עצמו, האור שמור ומוגן. אבל המגילה 'פשוטה' — גלויה לרוחב. זהו סוד: בפורים, יסוד אבא 'פושט' עצמו ומתפרס לכל מרחבי הנוקבא.

בעל הסולם מבאר בהקדמה לספר הזוהר (אות פה):

"קריאת המגילה — הכוונה הפנימית שלה היא לגלות ולקרוא — לשון חיבור אהבה — את הקשר שבין הנוקבא ליסוד אבא. כל קריאה היא גילוי כינוי, וכינויו של אבא הוא אור החכמה, וזה מה שנגלה בפורים." (הקדמה לספר הזוהר, אות פה)

'פושטה וקוראה כאגרת' — הכוונה הפנימית

הגמרא (מגילה יח.) אומרת: 'פושטה וקוראה כאגרת'. הפשט: שיש לפרוס את המגילה. אולם הפנימיות: 'פשיטה' = גילוי, פריסה, הוצאה מן ההסתר. האור שהיה 'מסולסל' בתוך הגלות — בתוך ה'אגרת' של הגלות — פורץ ומתפשט.

ולכן פושטה 'כאגרת' — כלומר, בצורה שכל אחד יכול לקרוא אותה. אין כאן 'חכמה נסתרת' שרק המיוחדים יכולים לגשת אליה — אלא אור שמתפשט לכולם. זה עצמו סוד גדול: אור יסוד אבא בפורים הוא דמוקרטי — הוא מאיר לכל ישראל, 'מגדולם ועד קטנם' (אסתר א:ה).

ג.ב — משלוח מנות: בנין גוף הנוקבא

המשמעות הפנימית של 'מנה'

בעל הסולם בתלמוד עשר הספירות (חלק ה, אות מג-מד) מבאר:

"כל 'מנה' שמשלחים היא בחינת 'כלי מלא' — כי מנה מלשון 'מניין', שהוא כמות שלמה ומוגדרת. ובזה שאנו שולחים מנות איש לרעהו — אנו מחברים את ת"ת הנוקבא עם יסוד שלה, ויוצרת בה יכולת להשפיע כלפי חוץ." (תלמוד עשר הספירות, חלק ה, אות מד)

ת"ת = רחמים, ו = קו האמצע. יסוד = צינור וחיבור. כשת"ת מחובר ליסוד, הנוקבא יכולה לקבל ולהשפיע בצורה מאוזנת — לא נשקעת רק בקבלה, ולא מוצפת בהשפעה בלא כלי.

שתי מנות — שני קווין

המצוה היא לשלוח 'שתי מנות לאיש אחד' (אסתר ט:כב). הסיבה:

"שני מנות כנגד שני קווין: ימין ושמאל, חסד וגבורה. כי הנוקבא בגלות נפלה לצד הגבורה — לצד הדין — ועל כן צריכה לקבל גם חסד על מנת לאזן. ועל ידי שתי המנות יחד, כנסת ישראל מקבלת את שני הקווין ועומדת בקו האמצע." (תלמוד עשר הספירות, חלק ה, אות מג)

ולכן: לאיש אחד — כי הקו האמצע מאחד את שני הקווין לאחד. המשפיע הוא 'איש' — לשון כוח ועצמאות.

ג.ג — מתנות לאביונים: השלמת ראש הנוקבא

'אין עני אלא בדעת' — הביאור הפנימי

הגמרא (נדרים מא.) אומרת: 'אין עני אלא בדעת'. ב'דעת' — חיבור חכמה ובינה — תלוי העושר הרוחני כולו. ובעל הסולם בפרי חכמה (חלק א, שיחה לפורים) מחבר זאת ל'אביונים':

"'אביון' — חסר ביות, חסר בית-יוד — כלומר חסר חכמה ובינה. הנוקבא בגלות היא 'אביונה' כי חכמה ובינה שלה אינן מאירות בה מצד עצמה. ועל כן המתנה שאנו נותנים לאביון — שהיא חינם, ללא תמורה — היא בחינת חכמה ובינה: אור שאינו בא לפי מידת הכלי אלא למעלה מהכלי." (פרי חכמה, חלק א, שיחה לפורים)

ההפרש בין מנות למתנות

בעל הסולם מדגיש הפרש יסודי:

"משלוח מנות הוא 'לפי הכלי' — ת"ת ויסוד, גוף הנוקבא. ומתנות לאביונים הם 'למעלה מהכלי' — ראש הנוקבא, חכמה ובינה שלה. לפיכך מנות הן 'תמורה' — יש בהן יחס שווה בין נותן ומקבל — אבל מתנות לאביונים הן 'חינם' — כי אור העולה למעלה מן הכלי אינו תלוי במידת הכלי כלל." (פרי חכמה, שם)

ולכן מתנות 'לאביונים' — דוקא לאלה שהכלים שלהם הכי קטנים — כי אור חכמה ובינה שמגיע 'חינם' אינו בא לפי גודל הכלי, אלא 'מלמעלה'. וזה ביטוי ישיר ליסוד אבא הגדול שנגלה בפורים.

ג.ד — אכילה ושתייה: ייחוד פנים בפנים

אכילה כמוחין

הליקוטי מוהר"ן (תורה ז) מבאר שאכילה קדושה היא ירידת מוחין לתוך המידות — המחשבה מתלבשת בפה ויורדת. וכן 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי' (משלי ט:ה): 'לחמי' = חכמה, 'יין' = בינה. כשאוכלים ושותים בקדושה, חכמה ובינה יורדות אל המידות ומחברים אותן.

בעל הסולם בפרי חכמה (מאמר פורים, הקדמה) מסביר:

"'אכילה ושתייה' בלשון הקבלה פירושה קיום הדביקות לאחר שהיא כבר נוצרה. כי בשעת הנסירה — הפרידה — הנוקבא 'צמה' מהמוחין, ולאחר שקיבלה מנות ומתנות ושמעה קריאת המגילה, הרי היא כבר מוכנה לייחוד. ואז 'אכילה ושתייה' היא הכנסת המוחין לתוך גוף הנוקבא, ממש כאדם שאוכל ושותה ומזין כל איבריו." (פרי חכמה, מאמר פורים)

'חייב אינש לבסומי' — הפנימיות

הגמרא (מגילה ז:) אומרת: 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע'. בעל הסולם מוסיף:

"'עד דלא ידע' אינו היעדר דעת אלא גידול הדעת עד כדי מדרגה שהיא למעלה מן ה'ידיעה' הרגילה, שהיא בחינת חכמה עילאה. כי 'אחשורוש' גימטריה 'ריח' — ריח הוא הכנסת אור החכמה מבחוץ פנימה. ועל ידי שתיית היין — שהיא בינה — עולה הדעת עד לחכמה." (פרי חכמה, שם)

'לבסומי' = לבוסם, לבשם. הריח, בקבלה, הוא בחינת חכמה — שאינה נכנסת 'בתוך' הכלי אלא מקיפה אותו. ועל ידי הריח — כלומר, אור החכמה המקיף — הנוקבא עולה ומתחברת עם ז"א בייחוד שלם: פנים בפנים.

פֶּרֶק דָּ

לוּחַ מְסַכֵּם: אַרְבַּע הַמִּצְווֹת וּמַקְבִּילֵיהֶן

הלוח הבא מסכם את ארבע מצוות פורים ואת מקבליהן הרוחניים:

מצות פורים · בחינת הספירות · פנימיות העניין

קריאת המגילה · יסוד אבא — גילוי · פריסת אור החכמה לחוץ מן ההסתר

משלוח מנות · ת"ת ויסוד שבנוקבא · בנין גוף הנוקבא — חסדים וגבורות

מתנות לאביונים · חכמה ובינה שבנוקבא · השלמת ראש הנוקבא — מוחין עליונים

אכילה ושתייה · פנים בפנים — ייחוד מוחין · כניסת המוחין לתוך הנוקבא בשלמות

מן הלוח עולה תמונה ברורה: ארבע מצוות פורים הן 'ארבעת שלבי הבנין' של הנוקבא. תחילה — גוף הנוקבא (מנות). אחר כך — ראש הנוקבא (מתנות). ואז — גילוי האור הכולל (מגילה). ולבסוף — הייחוד הפנימי (אכילה). ולפיכך, אדם שמקיים את ארבע המצוות ביחד — הוא משתתף ממש בבנין הנוקבא, ומממש את תכלית הבריאה.

פֶּרֶק הֵ

"הַדּוֹר קִבְּלוּהוּ מֵאַהֲבָה": תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כְּיְסוֹד הַמַּלְכוּת

ה.א — שתי הקבלות: סיני ופורים

הגמרא (שבת פח.) דורשת על הפסוק 'קיימו וקיבלו היהודים' (אסתר ט:כז): 'קיימו מה שקיבלו כבר'. ומפרש רש"י: בסיני קיבלו מחמת כפייה, ובפורים קיבלו מרצון. אולם שאלה גדולה: מה ביניהן? הרי התורה ניתנה אחת היא — מדוע יש צורך בקבלה שניה?

בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות קנה-קנז) מסביר:

"תורה שבכתב — היא בחינת ז"א, המשפיע מצדו, ומשום כך יכלה להינתן בכפייה. אבל תורה שבעל פה — היא בחינת נוקבא, שהיא ה'מקבל'. ואם קיבלה מקבלות בכפייה, הרי זו קבלה ללא רצון פנימי, שהיא כ'אכילה בלא תיאבון' — הגוף מקבל אולם הנשמה אינה מתחברת." (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה)

כלומר: בסיני, ז"א — תורה שבכתב — ניתנה בכפייה. אבל הנוקבא — תורה שבעל פה — אינה יכולה לקבל בכפייה, כי כל עיצומה הוא הרצון הפנימי, האהבה הפנימית. ועל כן בפורים, הנוקבא מצד עצמה 'קיבלה' — ואז נגמר החיבור.

ה.ב — 'הדור קבלוהו' כגילוי יסוד אבא מבפנים

בעל הסולם ממשיך שם:

"'הדור קבלוהו מאהבה' — מאהבה שהיא ביטול עצמי מרצון. כשכנסת ישראל קיבלה בפורים מרצונה, נעשה בה כלי חדש — כלי דאהבה — ובכלי זה יכול יסוד אבא להאיר בלי צמצום, כי אין 'חוקה' של כפייה שתגביל אותו." (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קסב)

ועוד מוסיף בעל הסולם במאמר לסיום הזוהר:

"כל חידוש שמחדש תלמיד ותיק בתורה שבעל פה — הוא בחינת 'נוקבא שנעשית משפיע'. כי החידוש בא מחיבור של אור אבא שירד דרך יסוד אבא לתוך כנסת ישראל, ואז כנסת ישראל מוציאה אותו בפיה כחידוש. נמצא, שיסוד אבא מאיר, אבל הגילוי הוא דרך הנוקבא." (מאמר לסיום הזוהר)

ה.ג — 'ואסתר לא הגידה מולדתה' — הסתר המקור

ביאורי הזוהר של בעל הסולם (פרשת בראשית, אות קסז):

"'ואסתר לא הגידה את עמה ואת מולדתה' — בפנימיות, 'עמה' = מקורה שהוא אור האצילות, 'מולדתה' = שורש נשמתה שהוא יסוד אבא. כל זמן שהיא לא גילתה — היה האור נסתר בתוכה ומגדל אותה פנימה. ולאחר שנשלם הבנין הפנימי, אז 'ותלבש אסתר מלכות' — כלומר, האור שהיה נסתר בתוכה 'לבש' אותה, ויצא לגלוי." (ביאורי הזוהר, פרשת בראשית, אות קסז)

זהו עומק גדול: אסתר שמרה את ה'מולדת' — את מקור האור שבה — נסתר. ואת האור עצמו גילתה במעשה. כך הוא דרך ה'נוקבא שנעשית משפיע': לא מגלה את 'מקורה' — שהרי היא כלי, לא מקור — אלא מגלה את 'פריה', את מה שיצא ממנה.

פֶּרֶק וָ

"וְנַהֲפוֹךְ הוּא": הַהֲפִיכָה הָרוּחָנִית

'ונהפוך הוא' (אסתר ט:א) — שני מלים שהן נשמת פורים. בפשט: 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם' — ניצחון מדיני. אולם בפנימיות, בעל הסולם מגלה שיש כאן הפיכה רוחנית עמוקה ויסודית.

ו.א — 'ונהפוך הוא' כהפיכת סדר ההשפעה

במאמר הגאולה (אות כג-כה) בעל הסולם כותב:

"'ונהפוך הוא' — זו אינה הפיכה של נסים בלבד, אלא הפיכה של סדר ההשפעה. כי בדרך הרגיל, העליון משפיע לתחתון — אבא לאמא, ז"א לנוקבא — אבל ב'ונהפוך הוא' — התחתון הוא שגרם לעליון להתגלות." (מאמר הגאולה, אות כג)

הוא ממשיך:

"כי אסתר עלתה לחצר המלך — כלומר, הנוקבא יצאה מיוזמתה אל מקום העליון — וב'ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב' — שרביט הזהב = ל"ב שבילי חכמה = יסוד אבא — נמצא שאסתר בעלייתה 'גרמה' לאחשורוש לגלות את יסוד אבא שבו." (מאמר הגאולה, אות כד)

כלומר: ה'ונהפוך הוא' הגדול הוא שהנוקבא — שבדרך כלל מקבלת — יוזמת, עולה, פועלת. ועל ידי פעולתה ה'עולה', היא גורמת לז"א לגלות את יסוד אבא שבו.

ו.ב — 'ונהפוך הוא' כגילוי הגורל הפנימי

ולבסוף, בעל הסולם מסיים:

"לפיכך נקרא 'יום הפורים' ולא 'יום הישועה' — כי עיקרו הוא ה'פור' = ה'גורל' = גילוי שורש ה'ייעוד' הפנימי. גורלו של כל יהודי הוא להיות 'כנסת ישראל' — שהיא נוקבא שנעשית משפיע — ופורים מגלה גורל זה." (מאמר הגאולה, אות כה)

'גורל' בפנימיות פירושו: הקשר שבין הנשמה לשורשה, קשר שלא נוצר על ידי בחירה אנושית אלא הוא 'גנוז' מן הבריאה. פורים מגלה שה'גורל' — ה'חלק' הפנימי של כל יהודי — הוא להיות משפיע, להיות 'נוקבא שנעשית משפיע'.

פֶּרֶק זַ

פּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים: שְׁנֵי סוּגֵי הַגִּלּוּי

הדרשה הידועה היא שיום הכיפורים הוא 'כ-פורים' — דומה לפורים. אולם בעל הסולם ב'שמעתי' (מאמר קצג) מחדד: אינם 'דומים' — הם 'ניגודים' שלמים זה לזה, ושניהם יחד מכסים את כל מרחב הגאולה.

ז.א — יום הכיפורים: אור מלמעלה למטה

ביום הכיפורים, ה'אור' — ה'כפרה' — יורד מן הקב"ה ישירות אל הנוקבא. הוא לא 'מרוויח' על ידי מאמץ אנושי — אלא הוא 'מתנה' גמורה. לפיכך: עינוי, צום, שביתה — האדם 'מתבטל', מפסיק להיות 'עושה', וה'אור' יורד.

זהו אור ה'גדלות' — כשז"א מאיר לנוקבא מלמעלה, ממקומו, ממקורו. הנוקבא מקבלת, מתטהרת, מתכפרת.

ז.ב — פורים: אור מלמטה למעלה

אולם בפורים, ה'אור' עולה מלמטה למעלה — מן הנוקבא עצמה. היא יוזמת, קיבלה מרצון, עלתה לחצר המלך. ועל ידי עלייתה, גרמה לגילוי יסוד אבא.

לפיכך: מצוות פורים הן של 'פעולה' — שלוח, נתינה, אכילה. האדם 'עושה', 'פועל', 'נותן'. ומתוך הנתינה — האור עולה.

ז.ג — יחד: המעגל השלם

בעל הסולם מסיים:

"יום הכיפורים ופורים יחד הם מעגל שלם: יום הכיפורים הוא גילוי ה'אב' — אור מלמעלה. פורים הוא גילוי ה'אם' — אור מלמטה. ובשניהם יחד — ו'ז אחד, ז"א ונוקבא, אבא ואמא, מגיעים לייחוד שלם." (שמעתי, מאמר קצג)

לכן 'ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' — כי הם אינם 'מסרת' מהעבר בלבד, אלא 'גורל' — חלק פנימי שלא ניתן לנקרו מן הנשמה.

סִיּוּם

"יְמֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים"

בעל הסולם במאמר לסיום הזוהר כותב את הדבר המרכזי:

"בעתיד לבוא, כשיושלם תיקון העולם, תתגלה הנוקבא בכל גדולתה, ותהיה שווה לז"א ממש. אולם טעימה של אותה מדרגה ניתנת בכל שנה בפורים — שהוא יום שכנסת ישראל מגלה את כוח ה'משפיע' שבה. ועל כן נאמר 'ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' — כי כשתשתלם הגאולה, ימי הפורים יהיו כל יום." (מאמר לסיום הזוהר)

כל סוד פורים מתכנס לנקודה אחת — השאלה הגדולה של הבריאה:

כיצד יכול ה'מקבל' להיות 'משפיע'?

בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות (אות לב) בעל הסולם כותב:

"כל תכלית הבריאה אינה אלא להביא את הנברא — שהוא בעצם 'מקבל' — למדרגת 'משפיע', על מנת שיהיה שווה ליוצרו. ולא יתכן זה אלא אם כן יעשה המקבל פעולה שאין בה שום קבלה לעצמו, אלא כולה השפעה. ולשם כך הוצרך כל ה'עיבוד' של הגלות והנסירה." (הקדמה לפנים מאירות, אות לב)

ופורים הוא הגילוי ההיסטורי הראשון של מצב זה. כנסת ישראל — שהיתה בשפל המדרגה, בגלות בבל, ללא בית המקדש — מתוך אותו שפל, קיבלה מרצון, מאהבה, ועל ידי כך:

א. יסוד אבא נגלה ישירות לתוכה.

ב. היא נעשתה משפיע.

ג. הגאולה באה מלמטה.

וזה לא יעבור לעולם — כי הוא חלק מ'גורלה' הנצחי של כנסת ישראל.

פורים שמח!

"כָּל הַמּוֹסִיף — מוֹסִיפִין לוֹ"

תם ונשלם — שבח לאל בורא עולם

*כל המקורות הובאו בנאמנות לפי מקורם המקורי. הביאורים הם על דרך הרמז והדרש, ואין בהם כדי להחליף את לימוד המקורות הפנימיים עצמם.

*לע"נ כל נשמות ישראל שנפלו על קידוש השם בכל הדורות.