נחש בריח ותנין הגדול
זוהר בראשית אותיות ע–ע״ג
25 January 2026 · Shevat 5786 · Language of the shiur: Hebrew
On a phone, download the file. The on-screen reader opens only when you ask for it.
Contents
נחש בריח ותנין הגדולפרק א': פתיחה ויסוד העניןפרק ב': נחש בריח - הנחש הסוגרא. פירוש השם "בריח"ב. נחש עקלתון - הנחש העקוםפרק ג': התנין הגדולא. מקורות בתלמודב. התנין של פרעהג. נחש היבשה מול נחש המיםפרק ד': נהר חידקל והדין האלוקיא. חידקל בגיאוגרפיה הקבליתב. רק הקב"ה בלחודויפרק ה': ענינים אחריתייםא. מדרש המלחמה בין בהמות ולויתןב. שבירת התוקףג. איבוד הגוףפרק ו': סוד מארת חסרא. הכתיב החסרב. האור והקליפהפרק ז': סיכום והשלכותמקורות עיקרייםהערותנחש בריח ותנין הגדול
ביאור מאמר הזוהר הקדוש פרשת בראשית אותיות ע'-ע"ג
בסוד שני הנחשים והתנין אשר בים
עם פירוש על פי הסולם ומתוק מדבש ושאר מפרשי הזוהר
פרק א': פתיחה ויסוד הענין
הנה מאמר הזוהר הקדוש שלפנינו הוא מן המאמרים העמוקים והנשגבים בכל ספר הזוהר, שבו מתבארים סודות גדולים בענין כוחות הטומאה וסדר ביטולם לעתיד לבוא.[1] המאמר פותח בפסוק "יהי מארת ברקיע השמים" (בראשית א:יד), ומזהה אותו עם הנחש בריח הנזכר בישעיהו.[2]
והנה יש להבין מהו ענין שני הנחשים הנזכרים בנביא - נחש בריח ונחש עקלתון - ומהו התנין אשר בים, ומה היחס ביניהם. ועוד יש להבין מדוע נכתב "מארת" חסר וא"ו, ומה הקשר בין המאורות לבין הנחש.
פרק ב': נחש בריח - הנחש הסוגר
א. פירוש השם "בריח"
פירש בעל הסולם[3] שהמילה "בריח" היא מלשון בריח ומנעול, שהנחש הזה "סגיר לתרין סטרין" - סוגר ומונע משני הצדדים. והיינו שהוא משמש כמחסום בין העולמות העליונים לתחתונים, ומונע את זרימת השפע האלוקי אלא בזמנים מיוחדים.
ועוד פירש הסולם שהנחש הזה "לא נפיק לעלמין אלא חד זמנא ליובלא" - אינו יוצא לעולם אלא פעם אחת ביובל.[4] והיובל הוא סוד הבינה, חמישים שנה כנגד חמישים שערי בינה. ויציאת הנחש בזמן היובל קשורה לתהליך התיקון הכללי של הבריאה, שבו אף כוחות הטומאה מתבררים ומתתקנים.
ב. נחש עקלתון - הנחש העקום
הזוהר מביא בשם "ספרי קדמאי"[5] שהמארת נדרש על "נחש עקלתון", שהוא "בעקימו תדיר" - תמיד בעקמומיות. והיינו שטבעו של נחש זה שאינו הולך בדרך ישרה לעולם, אלא תמיד בדרך עקלקלות ורמאות, כמו שעשה הנחש הקדמוני שהסית את חוה בערמומיות.
והנחש הזה הוא שאיית לווטין על עלמא - הביא קללות על העולם,[6] שעל ידי חטא עץ הדעת נכנסו הקללות לעולם. ולכן נכתב "מארת" חסר, שהוא מלשון "מארה" וקללה, כמו שנאמר "מארת ה' בבית רשע".[7]
פרק ג': התנין הגדול
א. מקורות בתלמוד
הנה בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא[8] מבואר בהרחבה ענין הלויתן ושאר יצורי הים הגדולים. ושם אמרו: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא".[9]
הרי מבואר בגמרא שהיו מתחילה שני לויתנים, והקב"ה התערב למנוע את התרבותם שהיתה מחריבה את העולם. והזוהר בונה על יסוד זה אך מחלק בין סוגים שונים של יצורי ים.
ב. התנין של פרעה
הזוהר מביא את הפסוק ביחזקאל: "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו".[10] ופירש הסולם[11] שפרעה נקרא "תנין" משום גסות הרוח שבו, שאמר "לי יאורי ואני עשיתיני" - כלומר שיחס לעצמו כח עצמאי בלי תלות בבורא.
וגסות רוח זו היא שורש כל עבודה זרה - יחוס כח עצמאי לנבראים, כאילו יש להם קיום מעצמם בלי הבורא יתברך. וזהו החטא הגדול של התנין, שטוען לעצמאות ואינו מכיר בהשגחה העליונה.[12]
ג. נחש היבשה מול נחש המים
והנה הזוהר מחלק בין הנחש שביבשה לבין הנחש שבמים. הנחש שביבשה הוא "תקיפא" - חזק יותר, "בגין דכל אורחוי ותקפוי ביבשתא איהו".[13] והסולם מפרש שיבשתא היא המלכות, שכוללת את כל הדינים, ולכן הנחש שבה חזק יותר כי הדין המרוכז חזק מן הכאוס המפוזר שבמים.
ונחש היבשה "אכיל ארעא ועפרא תדיר" - אוכל עפר תמיד, כפי שנגזר על הנחש הקדמוני. ופירוש הענין הוא שהנחש ניזון מן הניצוצות שנפלו לתוך החומר,[14] שנקראים "עפר" כי הם בבחינת הדרגה התחתונה ביותר של הקדושה.
פרק ד': נהר חידקל והדין האלוקי
א. חידקל בגיאוגרפיה הקבלית
הזוהר אומר שהקב"ה מתגבר על התנין "בתקפיה דההוא נהר רברבא דאקרי חדקל". והנה חידקל הוא הנהר השלישי מארבעת הנהרות היוצאים מעדן,[15] ובתלמוד אמרו שנקרא "חידקל" משום ש"מימיו חדין וקלין" - חריפין וממהרין.[16]
והזוהר במקום אחר[17] מפרש שארבעת הנהרות כנגד ארבע ספירות, וחידקל כנגד הגבורה. והזוהר כאן מפרש "חד" - יחיד ומרוכז, "קל" - מהיר להכריע ולהשמיד. וזהו כח הגבורה העליונה שבו הקב"ה מכניע את כוחות הטומאה.
ב. רק הקב"ה בלחודוי
והנה דבר נפלא מבואר באות ע"ג, שאף על פי שנחש היבשה "אזדמן" לתנין - פוגש אותו, מכל מקום "לא אגח לגביה" - אינו נלחם בו. "אלא קודשא בריך הוא בלחודוי דקטיל ליה מגו ימא".[18]
ופירוש הדבר עמוק מאד - שאין הרע יכול לבטל את הרע, אף שיש תחרות ומלחמה בין כוחות הטומאה עצמם. התיקון האמיתי אינו יכול לבוא אלא מהקב"ה בעצמו, בלי שום אמצעי. וזהו יסוד גדול בענין הגאולה - שאין להסתמך על כוחות חיצוניים אלא רק על ההתערבות האלוקית הישירה.
פרק ה': ענינים אחריתיים
א. מדרש המלחמה בין בהמות ולויתן
במדרש ויקרא רבה[19] מבואר: "בהמות ולויתן הם עתידין לעשות קניגיא זה בזה... בהמות נוגח בקרניו וקורעו, ולויתן נוגף בסנפיריו ונוחרו, וצדיקים אוכלים מבשרם לעתיד לבוא." אך הזוהר שלפנינו מציג תמונה שונה - לא השמדה הדדית, אלא תהליך מסודר של תיקון על ידי הקב"ה.
ב. שבירת התוקף
הזוהר אומר "אתבר תקפיה דההוא תנינא" - נשבר תוקפו של התנין. והמילים "דורך על במתי ים" מאיוב[20] מפורשות על הכנעת התנין - שהקב"ה "דורך" ומשפיל את כוחות הכאוס שבים. וזה קשור לסיפור הבריאה שבו הקב"ה הפריד את המים וקבע להם גבולות.[21]
ג. איבוד הגוף
הזוהר אומר "עד דאביד גשמיה" - עד שאיבד את גופו. והרמ"ק בפרדס רמונים[22] מפרש ש"גופו" של התנין הוא יכולתו להתגשם ולהשפיע בעולם החומר. כשנשבר תוקפו, הוא מאבד את יכולת ההשפעה הזאת, אף שעדיין קיים כעיקרון רוחני.
וזהו סוד "המתקת הדינים"[23] - שאין הדין מתבטל לגמרי אלא מתמתק ומתתקן, ונכלל חזרה בתוך התכנית האלוקית. הרע אינו נכחד אלא מאבד את כוחו להזיק ומשתלב בתיקון הכללי.
פרק ו': סוד מארת חסר
א. הכתיב החסר
בפסוק "יהי מארת ברקיע השמים"[24] נכתב "מארת" חסר וא"ו. ובתלמוד[25] כבר עמדו על כך ואמרו שיום רביעי הוא יום סכנה "משום דכתיב מארת חסר" - לשון מארה וקללה.
הזוהר מרחיב את הדרוש הזה לכלל מערכת קוסמולוגית שלמה - שהכתיב החסר מרמז על נוכחות כוחות שליליים בתוך מערכת המאורות עצמה. וזה קשור למדרש על מיעוט הירח,[26] שבו נכנס פגם לבריאה עוד מששת ימי בראשית.
ב. האור והקליפה
האור החיים הקדוש[27] מפרש שהמאורות כוללים בתוכם גם ברכה וגם קללה, גם אור וגם חושך. זיהוי המארת עם הנחש מלמד שעצם ירידת האור האלוקי לתוך הבריאה יוצרת את האפשרות לשימוש לרעה.
והנחש מסמל את ה"קליפה"[28] - הלבוש החיצוני שמכסה ומסתיר את האור הפנימי. הקליפה אינה רע מוחלט אלא חלק הכרחי מתהליך הבריאה - ללא הסתרה לא היה יכול להיות עולם נפרד בעל בחירה חופשית.
פרק ז': סיכום והשלכות
מאמר הזוהר שלפנינו מציג מערכת קוסמולוגית מורכבת של שלושה כוחות נחשיים:
א. נחש בריח - הנחש הסוגר והחוסם, הקשור למחסום בין העולמות, היוצא רק ביובל. על פי רש"י[29] הוא "ישר כבריח" לעומת הנחש העקום.
ב. נחש עקלתון - הנחש הקדמוני שהסית את חוה, נחש היבשה הקשור למלכות ולדין הקשה, האוכל עפר ומביא קללות.
ג. התנין הגדול - יצור הים המזוהה עם פרעה וגסות הרוח, שנהרג רק על ידי הקב"ה בעצמו בלי אמצעים.
היחסים בין הכוחות האלה מלמדים עיקרון יסודי בקבלה - שהרע אינו כח אחיד אלא מערכת מורכבת של כוחות מתחרים. אך למרות התחרות ביניהם, אין אחד מהם יכול לבטל את השני. התיקון האמיתי בא רק מהקב"ה "בלחודוי" - בעצמו בלבד.
הקשר ל"מארת" מלמד שהדרמה הזאת מתרחשת בתוך עצם מרקם הבריאה - המאורות השולטים בזמן ובעונות נושאים בתוכם גם את האפשרות של קללה. רק בתהליך האחריתי, כשהקב"ה "בלחודוי" יפעל להרוג את התנין, יתוקנו הכוחות האלה ויחזור האור המקורי לתיקונו.
מקורות עיקריים
טקסטים ראשוניים: זוהר בראשית (מהדורת פריצקר); פירוש הסולם (ר' יהודה אשלג)
תלמוד: בבא בתרא ע"ד-ע"ה; ברכות נ"ט; שבת קכ"ט
מדרש: ויקרא רבה י"ג:ג'; בראשית רבה ו':א'-ג'
קבלה מאוחרת: פרדס רמונים (רמ"ק); מתוק מדבש; זוהר חדש; עץ חיים (אריז"ל)
פרשנות מקראית: אור החיים הקדוש; רש"י על ישעיהו כ"ז:א'
[30]