מורה נבוכים ח״ב פרק לב — מיפוי הגישות בנבואה

מורה נבוכים – חלק ב, פרק לב

מיפוי הגישות בנבואה

מכואל אור

א. פתיחה: שלוש הדעות בנבואה

לשון הרמב"ם §1

פתיחה – דעות בני האדם על הנבואה הן כדעותיהם על קדמות העולם וחידושו. כוונתי בכך: כמו שבקרב אלה שהִתְאַמֵּת להם קיום האלוה יש שלוש דעות על קדמות העולם וחידושו, כמו שביארנו (ב,יג), כך גם הדעות על הנבואה שלוש הן. לא אתייחס לדעתו של אֶפִּיקוּרוֹס, שהרי אין הוא מאמין בקיומו של אלוה, לא כל שכן בנבואה; ואילו מטרתי כאן היא רק לציין את דעות המאמינים באלוה.

ייִדישע איבערזעצונג §1

גענוי ווי עס זענען דא דריי גרונט-שיטות וועגן קדמות אדער חידוש העולם – אזוי זענען דא דריי גרונט-שיטות וועגן נבואה. דעם רמב"ם'ס אפּגרענצונג איז פּרינציפּיעל: ער האט קיין טענה ניט קעגן דעם אפּיקורוס וועלכער לייקנט מציאות השם בכלל – אזאַ מענטש קאָן דאָך קיין מושג ניט האָבן אין נבואה. נאָר מיט יענע וועלכע גלייבן אין עיקר האמונה בה' – (1) מיט זיי רעדט דער רמב"ם.

ב. דעת ההמון – נבואה כחפץ האל בלבד

§ב.א – תיאור הדעה

לשון הרמב"ם §2

דעת ההמון – הדעה הראשונה והיא דעת המון הבורים מבין אלה המקבלים את הנבואה כאמיתית, וגם חלק מעמי הארצות מדתנו מאמינים בה, היא שהאל יתעלה בוחר במי שיחפוץ מבני האדם, ומנבא אותו ושולח אותו. אין לדעתם הבדל בין אם האיש הזה מלומד או בור, מבוגר או צעיר. אבל גם הם מתנים שיהיו בו טוּב מסוים ומידות מתוקנות, כי האנשים לא הגיעו עד כדי כך שיאמרו שהאל ינבא אדם רע, אלא אם כן יחזירהו למוטב תחילה, לפי דעה זו.

ייִדישע איבערזעצונג §2

די ערשטע שיטה – וואָס איז דעם עם-הארץ'ס שיטה – זאָגט: דער אויבערשטער קלויבט אויס וועלכן מענטש ער וויל, מנבא איהם, שיקט איהם. קיין חילוק מאַכט עס ניט – אַ גרויסן חכם אדר אַ ביז'ן בור, אַן אַלטן מאן אדר אַ יונגן מאן. אָבּער, אויך זיי גיבן צו: ס'דאַרף דאָ זיין עטוואָס פון מידות טובות. ביז צו זאָגן אז ה' זאָל נבא מאכן א רשע – דאס קענען זיי ניט זאָגן; נאר ערשט נאָך אַ תשובה קעמט. (2)

ג. דעת הפילוסופים – נבואה כהכרח טבעי לשלמים

§ג.א – תיאור הדעה

לשון הרמב"ם §3

דעת הפילוסופים – הדעה השנייה היא שהנבואה היא שלמות מסוימת בטבע האדם, והשלמות הזאת אינה מושגת לאף אדם אלא לאחר אימון, המוציא מה שבכוח המין אל הפועל, אם אין מכך מניעה מזגית או סיבה חיצונית כלשהי. לפי דעה זו לא ייתכן שבוּר יתנבא, ואדם לא ילך לישון בערב כשאינו נביא ויקום בבוקר כשהוא נביא, כמי שמוצא מציאה. אלא: האיש הנעלה והשלם במעלותיו השכליות והמידותיות, כשהכוח המדמה שלו בשיא שלמותו, והכין את עצמו כפי שעוד תשמע (ב,לו) – הכרח שיתנבא. לפי דעה זו לא ייתכן שאדם יהיה ראוי לנבואה ויכין עצמו אליה ולא יתנבא.

ייִדישע איבערזעצונג §3

די צווייטע שיטה – דאָס איז דעם פילאסאף'ס שיטה: נבואה איז אַ שלמות הטבועה בטבע האדם. זי ווערט בלויז אויסגעפולט דורך אימון, חינוך, שׂכל-ארבעט. אַז אַ מענטש האָט קיין מניעה מזגית ניט – קיין פיזישן מום ניט, קיין עקסטערנע אַראָפּהאַלטיקייט ניט – מוז ער מתנבא זיין. (3) ווי אַ מענטש וואָס עסט גוט'ן שפּייז מיט אַ גוט'ן מזג – מוז זיין גוף בלוט מאַכן. ס'איז אַן הכרח טבעי. קיין עצלן וואָס לייגט זיך שלאָפן בנאַכט אַ ניט-נביא, קאָן ניט אויפשטיין אינדערפרי אַ נביא – ווי אַ מציאה.

ד. דעת תורתנו – נבואה כהכרח, אך בכפוף לחפץ האל

§ד.א – העיקרון הכללי

לשון הרמב"ם §4

דעת התורה – הדעה השלישית והיא דעת תורתנו ויסוד דתנו, היא בדיוק כמו הדעה הפילוסופית מלבד דבר אחד: אנו מאמינים שהראוי לנבואה שהכין עצמו לה, יש שאינו מתנבא, וזאת לפי חפץ אלוהי. זה דומה לדעתי לכל הניסים ונוהג כמותם. כי הדבר הטבעי הוא שכל מי שראוי מצד טבעו המולד, והתאמן מצד חינוכו ולימודו – הוא יתנבא; והמנוע מכך הוא כמי שנמנע מלהניע את ידו, כירבעם, או נמנע מלראות, כצבא מלך ארם כשחיפש את אלישע.

ייִדישע איבערזעצונג §4

דאָ ליגט יסוד דתנו. די תורה'ס שיטה איז כמעט אידענטיש מיט דעם פילאסאף'ס שיטה – מיט איין יסודיקן חילוק: אויך אַ גאנץ פאַרגרייטן, פּערפעקטן מענטש קאָן ניט מתנבא ווערן, אויב ה' האָט ניט אזוי גיוואָלט.(4) דאָס איז לויט דעם רמב"ם גענויזאָ ווי אַ נס: ירבעם'ס האנט וואָס האָט זיך ניט קענען רירן – אזוי קאָן ה' אָפּהאַלטן דעם נבואה-שטראָם פון אַ פּערפעקטן מענטש.

§ד.ב – ראיות וביסוס מן המקורות

לשון הרמב"ם §5

יסודנו שיש הכרח בהכנה ובשלמות במעלות המידות ובמעלות השכליות, עולה מדבריהם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר" (בבלי שבת צב,א). וכבר ביארנו זאת בפירוש המשנה ובחיבור הגדול, והראינו שבני הנביאים היו מתעסקים תמיד בהתכוננות.

ייִדישע איבערזעצונג §5

דעם יסוד – אז מען דאַרף זיך פאַרגרייטן – ברענגט דער רמב"ם ראיה פון חז"ל: "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר" (שבת צב,א). ד.ה.: נבואה רוט ניט אויף אַ בורא, ניט אויף אַ שוואַכן, ניט אויף אַ פּאָועראַמאַן. "בני הנביאים" – דאָס יונג-לייט וואָס איז לייבן ביי שמואל, אליהו, אלישע – האָבן שטענדיק זיך פאַרגרייט. (5)

§ד.ג – ראיית ברוך בן נריה

לשון הרמב"ם §6

את זה שיש שהמכין את עצמו נמנע ואינו מתנבא, תלמד מסיפורו של ברוך בן נריה. כי הוא הלך אחר ירמיה, והוא אימן אותו ולימד אותו והכין אותו, והוא שאף לנבואה אבל נמנע מכך, כמו שאמר: "יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי" (ירמיהו מה,ג), ונאמר לו על ידי ירמיה: "כֹּה אָמַר ה' ... וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!" (שם,ד-ה). אבל אנחנו מוצאים לשונות רבים, מהם במקרא ומהם דברי חכמים, שכולם הולכים לפי היסוד הזה, שהאל מנבא את מי שהוא חפץ כשהוא חפץ, אבל רק את השלם המעולה. את הבורים מעמי הארצות – זה בלתי אפשרי, כמו שבלתי אפשרי שיינבא חמור או צפרדע.

ייִדישע איבערזעצונג §6

דאָס קלאַרסטע ביישפּיל: ברוך בן נריה. ירמיה האָט איהם אויסגעלערנט, אויסגעביַלדעט, פאַרגרייט – ברוך האָט זיך גיזאָרגט נביא צו ווערן. אָבּער ה' האָט ניט גיוואָלט. "יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי" (ירמיהו מה,ג) – (6) – אויף דעם ענטפערט ה' דורך ירמיה: "וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!" (שם מה,ה). ד.ה.: נבואה איז "גדולות" – אַ גרויסע זאַך – ניט אַ זאַך וואָס מען פאַרדינט אַלץ אויב מען לערנט גענוג. (7)

ה. תשובות לפסוקים המקשים על שיטת הרמב"ם

§ה.א – ירמיה: "בטרם אצרך בבטן"

לשון הרמב"ם §7

א) אל יטעה אותך הכתוב "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" (ירמיהו א,ה). כי זה מצבו של כל נביא, שיש לו הכרח בהכנה טבעית מעיקר ברייתו, כמו שיתבאר (ב,לו).

ייִדישע איבערזעצונג §7

דאָ קאָן מען דאָך פרעגן: אויב נבואה דאַרף הכנה – ווי קאָן ה' זאָגן צו ירמיה "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" (ירמיהו א,ה)? דאָך האָט ה' איהם נביא גיזעצט פאַר זיין גיבורט! ענטפערט דער רמב"ם: ס'מיינט דעם טבע. מ'ברעט שוין (8) מיטן ריכטיקן מזג, מיטן ריכטיקן נטייה – דאָס מיינט "הקדשתיך".

§ה.ב – "נַעַר אנכי" – ירמיה אַלס יונגמאן

לשון הרמב"ם §8

ב) אשר לדבריו "נַעַר אָנֹכִי" (ירמיהו א,ו) – ידוע לך שיוסף הצדיק נקרא בעברית "נַעַר" (בראשית מא,יב) בהיותו בן שלושים שנה. ויהושע נקרא "נַעַר" בהיותו קרוב לגיל שישים: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר [לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל]" (שמות לג,יא). משה רבינו היה אז בן שמונים ואחת... נמצא שיהושע היה אז לפחות בן חמישים ושבע, ונקרא "נער".

ייִדישע איבערזעצונג §8

ירמיה ענטפערט צו ה': "נַעַר אָנֹכִי" – "איך בין נאָך צו יונג". קאָן מען טענה'ן: ירמיה איז יונג גיווען – אָן גענוג הכנה? ניין! – זאָגט דער רמב"ם. "נַעַר" אין לשון המקרא מיינט ניט קינדווייז. יוסף הצדיק ווי "נַעַר" (בראשית מא,יב) – אין דריסיקן. יהושע ווי "נַעַר" (שמות לג,יא) – שוין נאָענט צו זיבעציק! (9) "נַעַר" מיינט: אַ באַגלייטן, אַ שמש, יונגן מאן – ניט אַ קינד.

§ה.ג – יואל: "אשפוך את רוחי על כל בשר"

לשון הרמב"ם §9

ג) אל יטעה אותך גם מה שנאמר: "[וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן] אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" (יואל ג,א), כי הוא פירש זאת: "זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (שם). כי כל מי שמודיע נסתרות, בין בדרך של ניחוש בין בדרך של חלום אמת, נקרא גם הוא "נביא", ולכן "נְבִיאֵי הַבַּעַל" ו"נְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה" נקראו "נביאים". "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם" (דברים יג,ב).

ייִדישע איבערזעצונג §9

נאָך אַ קשיא: אין יואל שטייט "אשפוך את רוחי על כל בשר" (יואל ג,א) – "כל בשר" – יעדן מענטש! ווי פּאַסט דאָס צום יסוד אז נאָר שלמים קענען נתנבא זיין? ענטפערט דער רמב"ם: דאָס מיינט ניט עכטע נבואה! דאָס מיינט חלומות אמת, ניחוש, השגה – (10) אויך "נביאי הבעל" ווי "נביאי האשרה" ווערן גערופן "נביאים" אין קרא, וואָס בבירור מיינט ניט עכטע נבואה. "כי יקום בקרבך נביא או חֹלֵם חֲלוֹם" (דברים יג,ב) – (11) חז"ל שיידן בין נביא (עכטן) צו חולם חלום – אפילו ווען דאָ ווערן זיי בשניים גינענט.

ו. מעמד הר סיני – דרגות הנבואה

§ו.א – הר סיני כראיה לשיטה

לשון הרמב"ם §10

אשר למעמד הר סיני – אף על פי שכולם היו עדים לאש הגדולה ושמעו את הקולות הנוראים והמבהילים על דרך הנס, הרי לא הגיעו לדרגת הנבואה אלא מי שהיו ראויים לכך, וגם זאת בדרגות שונות. הלא תראה את דבריו: עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כד,א). הוא עליו השלום בדרגה הגבוהה ביותר, כמו שנאמר: וניגש משה לבדו אל ה' והם לא ייגשו (שם,ב), ואהרן למטה ממנו, ונדב ואביהוא למטה מאהרן, ושבעים איש למטה מנדב ואביהוא, ושאר האנשים למטה מהם, בהתאם לשלמויותיהם. ולשון החכמים: משה מחצה בפני עצמה ואהרן מחצה בפני עצמה (מכילתא דרשבי יט,כד).

ייִדישע איבערזעצונג §10

הר-סיני איז דאָ דעם רמב"ם'ס גרעסטע ראיה פאַר זיין גאנצן שיטה. דאָס גאנצע פאָלק האָט דעם זעלבן נס גיזעען – אָבּער ניט יעדן האָט מצד הנבואה דאָס זעלבע גיהאַט. ווי קאָן אַזוי זיין? (12) ווייל נבואה הענגט אָפּ פון שלמות – ניט פון אויסערלעכע סיבות. דאָס פאָלק האָט קולות ואש גיזעען; משה האָט ה' גיהערט.

פינף דרגות: משה, אהרן, נדב ואביהוא, שבעים, שאר העם – יעדע מדרגה גייט לויט שלמות הנפש. וניגש משה לבדו (שמות כד,ב) – משה'ס לבדו איז ניט אַ גזירת מלך, ס'איז זיין אייגענעם מדרגה. (13)

חז"ל'ס לשון: משה מחצה בפני עצמה ואהרן מחצה בפני עצמה (מכילתא דרשב"י) – יעדן האָט זיין אייגענעם מחיצה, זיין אייגענעם נבואה-ראַנג. (14)

ז. הקדמה לפרק הבא – מהות מעמד הר סיני

לשון הרמב"ם §11

כיוון שהזדמן לנו להזכיר את מעמד הר סיני, נעיר בפרק נפרד (ב,לג) על מה שמובן מן הפסוקים בהתבוננות נאותה, כמו גם מדברי החכמים, כיצד היה המעמד הזה.

ייִדישע איבערזעצונג §11

דער רמב"ם שליסט אָפּ דעם פרק מיט אַ הכנה פאַרן קומענדיקן פרק: ווייל מיר האָבן שוין דערמאָנט מעמד הר סיני, וועט ער אין פרק לג טיפן אין דעם: ווי איז מעמד הר סיני טאַקע גיווען? – לויט פּשטות דעם קרא, לויט חז"ל, לויט שׂכל ישר. (15)

הערות ומקורות

(1) שלוש השיטות כמבנה מקביל לשאלת קדמות העולם

דער רמב"ם בויט זיין גאנצן פרק אויף אַ סטרוקטורעלן פאַראַלעל: ווי דאָ זענען דריי שיטות וועגן עולם קדמון, אזוי דריי שיטות וועגן נבואה. דאָס איז ניט קיין צופאַל – דאָס ווייזט אָן אז דאָ שייכן זיך ביידע פראגעס: פאַר וואָס האט ה' אַ וועלט גישאַפן, אינגאנצן האט ה' זיך מגלה צו מענטשן?

כוזרי, מאמר א, ג-ד: מבנה השוואתי דומה בין טבע לנסי.

ר' יהודה הלוי (כוזרי א,ג) שיידט אויך בין נבואה ווי אַ "ענין אלוהי" ניט נאַטירלעך, צו פּילאסאַפישע השגה. דאָ ליגט דאָס ווייטסטע מחלוקת פון דעם רמב"ם: דער כוזרי מיינט אז נבואה איז בעצם א "ענין" וואָס קומט פון אויבן, ניט אויסגעוויקלט פון טבע האדם.

ספר הכוזרי א,צה–צח; השוה מורה נבוכים ב,לג.

ר' יוסף אלבו (עיקרים ג,ח) שרייבט אויך אז עיקר הנבואה ליגט אין ה'ס ברירה, ניט אין הכנת האדם. אָבּער ר' אלבו גיט צו אז הכנה איז "תנאי הכרחי".

ספר העיקרים ג, ח–ט.

(2) "המון הבורים" – דער רמב"ם'ס שארפע לשון

דאָ נוצט דער רמב"ם שארפע לשון: "המון הבורים" – ניט נאר אַ תיאור פון אַ שיטה, נאר אַ דין. ווי אזוי קאָן ה' נבא מאַכן אַ בורא? – ס'ווידערשפּרעכט זיך לויט דעם רמב"ם צו יסוד דתנו.

השוה שמונה פרקים, פרק ז, ולשון "עמי הארצות" במו"נ ג,נא.

רבינו בחיי (חובות הלבבות, ש' הבטחון) האַלט אז נבואה איז ניט אָן קדושה. אָבּער ער שיידט ניט שאַרף. מהר"ל (נתיבות עולם, נ' הענוה) שרייבט אז "מידות" אין זעלבסטן איז ניט גענוג – מען דאַרף

מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב הענוה פרק א.

(3) נבואה כהכרח טבעי – הפילוסופים

דאָס איז דאָס האַרץ פון דעם ערסטאָטעלישן שיטה ווי ס'קומט דורך אלפאַראַבי, אאיבן סינא. נבואה איז דאָ "עשירות האינטעלעקט" פארבינדן מיטן "שׂכל הפועל" – אַ פיזיש-מעטאַפיזיש פּראָצעס.

השוה אלפאראבי, ספר הדעות והשקפות, פ' הנבואה; ריה"ל, כוזרי א,קג.

אבן עזרא (הקדמה לפירוש שמות) קומט נאָענט צו דעם: נבואה דאַרף אַ "כח הדמיון הנשלם". אָבּער ער ווינקט ניט אז ס'איז אַן "הכרח".

אבן עזרא, שמות א,א, הקדמה; מו"נ ב,לו (ביאור הכוח המדמה).

ר' שם טוב אבן פאלקירא (ספר המעלות) ברענגט דעם פּילאסאַפישן שיטה אין כבוד אָן. ס'איז וויכטיק ווייל ער ברענגט אלפאַראַבי ביים נאָמען.

ר' שם טוב אבן פלקירא, ספר המעלות, פ' ח-ט.

(4) חפץ אלוהי כשלילת הכרח – עיקר ייחודי בשיטת הרמב"ם

דאָ ליגט דאָס וויכטיקסטע חידוש פון דעם רמב"ם: ה' קאָן

"שלילה" אַראַינלייגן – א שלם'ן מענטש קאָן ניט מקבל זיין נבואה. ר' חסדאי קרשקש האָט מחלוקת.

ר' חסדאי קרשקש, אור השם, מאמר ב, כלל ג.

רמב"ן (שער הגמול) שרייבט אז נבואה דאַרף

"רצון אלוהי מיוחד". ס'שטימט מיטן רמב"ם אָבּער

רמב"ן שטעלט מער דעם "גזירה" פאַרויס, דער רמב"ם שטעלט מער "הכנה" פאַרויס.

רמב"ן, שער הגמול; השוה חידושי הרמב"ן, שמות ד, כ.

ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ד) מוסיף: דאָס "מניעה" קאָן זיין

"צמצום", ה' צמצמט זיך אָפּ פון אַ מענטש'ס רעזשים ווען "גדולות" ווערט גיזוכט.

ליקוטי מוהר"ן, תורה ד, ענין הצמצום.

(5) "חכם גבור ועשיר" – שלשה תנאים לנבואה

דאָס גמרא (שבת צב,א) בנוגע "חכם גבור ועשיר" ווערט פון חז"ל פאַרשטאַנען ווי אינערלעכע מדות: "עשיר" = מרוצה מחלקו; "גבור" = כובש יצרו; "חכם" = הלומד מכל אדם.

אבות ד,א; שבת צב,א.

מהר"ל (אור חדש, הקדמה) שרייבט אז אין מגילת אסתר זעמ'ן מיר ווי נבואה עפנט זיך בשעת אַ מענטש האָט שלמות מידות. מרדכי'ס אַמוּנה ניט צו זיך מבטל זיין קעגן המן – ס'איז זיין "גבורה" אין נבואה'ס זין.

מהר"ל, אור חדש, הקדמה; נצח ישראל פרק ג.

ר' אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי ה') מוסיף אז "עשיר" מיינט שלמות הנפש, ניט ממוני עשירות.

ר' אברהם בן הרמב"ם, המספיק לעובדי ה', שער הקבלה.

(6) ברוך בן נריה – הדוגמה המרכזית

ברוך בן נריה איז דאָ ביים רמב"ם אַ קלאַסישע ראיה. ס'שטעלט זיך אַ שאלה:

ווי אזוי ווייסן מיר אז ברוך האָט זיך "פאַרגרייט"?

דאָס לייגט זיך אויף דאָס וואָס ירמיה האָט איהם מחנך גיווען (ירמיהו לו,ד).

ירמיהו לו, ד; ירמיהו מה, א-ה.

ר' יוסף קארו (כסף משנה, יסודי התורה ז,א) ברענגט ברוך'ן ווי אַ ראיה אז "רצון ה'" איז דאָס פינאַלע קריטעריום, ניט הכנה.

כסף משנה על רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז,א.

ר' משה קורדוברו (פרדס רמונים, שכינת עוז) מוסיף: ברוך'ס פחד פון גלות האָט

"אָפּגישלאָסן" דעם שער הנבואה בנוגע סבת הגלות.

פרדס רמונים, שכינת עוז; ראה גם מו"נ ב, לו לגבי גלות.

(7) "גדולות" – ה' ענטפערט ברוך'ן

דאָס וואָרט "גדולות" אין יא ה'ס ענטפער איז ריך. מחד: נבואה ווערט גיצייכנט ווי "גדולות" – אַ הויכסטן מדרגה. מאידך: ה' זאָגט "אל תבקש" – בית אויב איינעם הכנה גיברויכט, בשעת דעם ליידן פון גלות.

ירמיהו מה, ה; איכה ב, ט.

ר' יצחק אברבנאל (פירוש ירמיהו מה) שרייבט אז ברוך האָט אַ ניסיון גיהאַט פון

"גאוה" – ער האָט

גיוואָלט אַ נביא זיין וועגן כבוד ניט וועגן שליחות.

אברבנאל, פירוש על ירמיהו מה.

מלבים (ירמיהו מה) מוסיף: דאָס

"גדולות" מיינט גיפרייטקייט מגלות. ד.ה.: ברוך'ס "חפץ" פאַר נבואה האָט זיך

מישנוט מיטן "חפץ" פאַר גאולה –

אויך דאָס האָט ה'

"אל תבקש" גיזאָגט.

מלבים על ירמיהו מה, ד-ה.

(8) "בטרם אצרך בבטן" – הכנה טבעית מהלידה

דאָס איז אַ וויכטיקע מאַכל: "הקדשתיך" מיינט ניט "ייסודלאָזע ברירה" – נאר ה' האָט פאַרגרייט

דעם

מזג, כח המדמה, הנפש,

ביי דעם נביא שוין אין מוטערלייב.

מו"נ ב, לו; הל' יסודי התורה ז,א.

רש"י (ירמיהו א,ה) פשוט: ה' האָט גיוואוסט נאָך פאַר דער גיבורט וואָס ירמיה'ס שליחות וועט זיין.

ס'שטימט ניט מחלוקת מיטן רמב"ם, נאר ס'פאַרטיפט.

רש"י, ירמיהו א,ה.

ר' מ' קורדוברו (פרדס רמונים, שכינת עוז) מוסיף: דאָס "הקדשתיך"

דייטשט אין קבלה אויף

שורש הנשמה – נשמות הנביאים זענען

פון

"עולם הנבואה"

ספּעציעל

פרדס רמונים, שער שכינת עוז, פ' ב.

(9) "נַעַר" – לשון כבוד, ניט לשון אלטער

דער רמב"ם ברענגט ביישפּילן: יוסף, יהושע. "נַעַר" אין לשון המקרא מיינט

"שמש, משרת, באגלייטן"

ניט קיין "קינד" לכל הדעות.

בראשית מא, יב; שמות לג, יא; ספרי דברים.

ר' דוד קמחי (רד"ק, ירמיהו א,ו) כתב:

ירמיה האָט

"נַעַר" גיזאָגט ווייל

ער איז דאן

"צעיר לימים" – יונג אין

פּראַקטיק, ניט אין שׂכל.

רד"ק, ירמיהו א, ו.

(10) "נבואת ההמון" – חלומות ואינטואיציה ווי נבואה?

דאָ ברענגט דער רמב"ם אַ וויכטיקן

חילוק:

"נבואה" קאָן

מיינן אַ

ברייטן

בגרעניש פון

"השגה נסתרת" – חלומות, ניחוש, אינטויציע.

עכטע נבואה איז

נאר

אויפן העכסטן מדרגה.

מו"נ ב, לו–לח; הל' יסודי התורה ז, ב.

מלבים (יואל ג,א) שרייבט: "אשפוך את רוחי" מיינט

אַ

הרחבה פון

"רוח"

–

ד.ה. חלומות נבואיים, ניט נבואת השם פנים אל פנים.

מלבים, יואל ג, א.

ר' יצחק אברבנאל (יואל ג) פאַרשטייט "כל בשר" ווי בשעת אַ

כלל-ישראל-ניסיון

–

נאַנד צו

"ניסים ונפלאות".

אברבנאל, ישועות משיחו, יואל ג.

(11) "נביא או חולם חלום" – דברים יג,ב

ווי דאָ שיידט תורה שבכתב זעלבסט: "נביא" צו "חולם חלום" זענען

צוויי

אייגענע קאַטעגאָריעס.

דברים יג, ב; סנהדרין פט,ב.

רמב"ן (דברים יג,ב) שרייבט:

"חולם חלום"

קאָן גיין

דורך

"שרים"

–

מלאכים, קאָן זיין

"כח הדמיון" –

ניט דירעקט פון ה'.

רמב"ן, דברים יג, ב.

הערות נוספות (§ו–§ז)

(12) הר סיני – כולם ראו, ניט כולם התנבאו

דאָ ליגט דער גרעסטער ביורייס פון דעם רמב"ם'ס שיטה: קולות און אש זענען ניסים וואָס יעדן האָט מוזן גיזעען, אָבּער הנבואה אין פּוּרן זין – נאָר שלמים.

מהר"ל (נצח ישראל כח): הר סיני איז דער "הגילוי הכללי" – גילוי בשלמות ניט אלא למי שמסוגל.

מהר"ל, נצח ישראל פרק כח; מו"נ ב,לג.

אבן עזרא (שמות כ,א) מבחין בין שמיעת הקול לבין הבנת תוכנו. רק משה הבין הכל; העם הכיר רק שה' מדבר.

אבן עזרא, שמות כ, א–ב.

ר' יהודה הלוי (כוזרי א,פז): הגילוי בסיני היה ענין אלוהי הכולל, אך הפנמתו השתנתה לפי מדרגת כל אחד.

כוזרי א, פז–צ.

(13) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ – בדידות כמדרגה עליונה

ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן לה): הגדולה של משה היא הבדידות – להיות לבדו לפני ה'. כל נביא – מדרגתו נמדדת לפי כמה הוא מסוגל להיות לבד ברוחניות.

ליקוטי מוהר"ן, תורה לה; שמות כד, ב.

רמב"ן (שמות כד,ב): לבדו – כי הוא לבדו ראוי לקרבת ה'. אין זו גזירה אלא עובדה מציאותית – שטימט מיטן רמב"ם.

רמב"ן, שמות כד, ב.

(14) מחיצה – כל נביא בתחומו

ר' משה קורדוברו (פרדס רמונים, שער הנבואה): מחיצה = ספירה מסויימת שדרכה קיבל כל נביא. משה דרך כתר, שאר הנביאים דרך ספירות נמוכות יותר.

מכילתא דרשב"י שמות יט,כד; פרדס רמונים שער הנבואה פ' ג.

אור החיים (שמות כד,א): עלה לכל אחד מהם הוא עלייה שונה – לא רק מקומית אלא רוחנית. כל עלייה כפי ערך הנשמה.

אור החיים, שמות כד, א.

(15) ב,לג – הקדמה לפרק הבא

אין פרק לג וועט דער רמב"ם ווייזן: ווי ה' האָט גירעדט, וואָס איז גיהערט גיוואָרן, ווי משה'ס נבואה איז אַנדערש. פרק לב שטעלט דעם יסוד; פרק לג ווענדט אָן דעם יסוד אויף הר-סיני ספּעציפיש.

מו"נ ב,לג; הל' יסודי התורה ח,א.

מהר"ל (תפארת ישראל, פ' כה): הר סיני האָט ביי יעדן אַ אַנדערן רשימה (רשימת הנבואה) איבערגיגעבן. מדרגת כל אחד – לפי שלמותו.

מהר"ל, תפארת ישראל פרק כה.

סיכום: עמדות המפרשים

מסכים / שטיצן דעם רמב"ם

• מהר"ל (נצח ישראל, נתיבות עולם): שלמות שכלית ומידותית – תנאי הכרחי לנבואה

• ר' אברהם בן הרמב"ם (המספיק): עשיר – שלמות הנפש; הכנה קיומית

• כסף משנה (ר' יוסף קארו): רצון ה' הוא הקריטריון הסופי

• אבן עזרא (הקדמת שמות): כח הדמיון – תנאי לנבואה

• מלבים (ירמיהו, יואל): חילוק בין נבואת השם לחלומות ורוח

מחלוקת / אייגענע שיטה

• ר' יהודה הלוי (כוזרי א): נבואה – ענין אלוהי מעל הטבע, ניט השגה טבעית

• ר' חסדאי קרשקש (אור השם): ה' לא יסתור את טבעו – הכרח הנבואה לשלמים

• ר' יוסף אלבו (עיקרים ג): הכנה – תנאי בלבד, ברירת ה' עיקרית

• אברבנאל (ירמיהו, יואל): ברוך נמנע בגלל גאוה; כל בשר = ניסים

מיטלוועג / ספּעציפישע הוספות

• ר' משה קורדוברו (פרדס רמונים): שורש הנשמה ו"צמצום" כמנגנון שלילת הנבואה

• ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ד): "מניעה" כצמצום – ה' מסתיר שפע כשמבקשים גדולות

• רמב"ן (שער הגמול, דברים יג): גזירה אלוהית + הכנה = שתיהן הכרחיות

• רד"ק (ירמיהו א): "נַעַר" = שמש, ניט גיל; פשט התואם הרמב"ם

סוף פרק לב ✦