Kodashim

קרבן העני — לב ונפש במנחה

Based on a shiur from 'כרם בין תורה לחכמה'

26 February 2026 · Adar 5786 · Language of the shiur: Hebrew

On a phone, download the file. The on-screen reader opens only when you ask for it.

Contentsקרבן הענילב ונפש במנחההקדמהפרק א׳: שני דגמים בהבנת קרבן המנחהא. דגם ה"תחליף" — שיטת האברבנאלב. דגם ה"סוג הנפרד" — שיטת הרש"ר הירש והרד"צ הופמןפרק ב׳: חז"ל והגבהת מעמד העניא. זיהוי המקריב כעניב. הגבהת קרבן העניג. מבנה ההגבהה ההדרגתיתפרק ג׳: "אחד המרבה ואחד הממעיט"א. סיום מסכת מנחותב. מאיכות למעלה מכמותפרק ד׳: סיפורי חז"ל על מעלת העניא. מעשה באגריפס המלךב. מעשה בעני והשורג. מעשה באשה שהביאה קומץ סולתד. אכילת הכהן כסמלפרק ה׳: תפילת המנחה — קרבנו של העניפרק ו׳: המעשה מול הכוונה בלבדא. עיקרון חז"ל: כוונה רק עם מעשהב. שבח בעלי המלאכהג. ביקורת על שיטת פילון האלכסנדרוניד. שיטת רבינו אברהם בן הרמב"םפרק ז׳: העני כאיש הפשוטסיכוםהערות

קרבן העני

לב ונפש במנחה

עיון בטיב קרבן המנחה ומעלת העני המקריב

על פי שיעור הרב מ"כרם בין תורה לחכמה"

עם ביאורים, מקורות והערות

תשפ״ו

הקדמה

בשיעור זה נעסוק בעיון במהותה של קרבן המנחה ובמעמד המיוחד של העני המקריב אותה. נבחן שני דגמים מרכזיים בהבנת טיב המנחה, נעמיק בדברי חז"ל המגביהים את מעמד העני, ונדון ביחס שבין המעשה לכוונה בעבודת ה׳.

פרק א׳: שני דגמים בהבנת קרבן המנחה

א. דגם ה"תחליף" — שיטת האברבנאל

כדביאר האברבנאל[1], קרבן המנחה הוא בתוך הסוג של קרבן מבעלי חיים, אלא בתת-דרגה ובצורה מוחלשת — קרבנו של העני במקום הבע"ח. וכן משמע בדברי חז"ל שהעניקו את דיני ועבודות ומושגי הקרבן מבעלי חיים על הקרבן מנחה[2]. משל למה הדבר דומה? לאדם האוכל בשר שאינו מוצא בשר ואוכל צמחים במקומם — אין זו אכילה מסוג אחר, אלא תחליף בלית ברירה.

לפי דגם זה, המנחה היא "קרבן מוחלש" — עני שאינו יכול להביא בהמה מביא סולת תחתיה. עיקר הקרבן הוא הדם, והמנחה באה רק במקומו כשאין ידו משגת[3].

ב. דגם ה"סוג הנפרד" — שיטת הרש"ר הירש והרד"צ הופמן

לעומת זאת, כדביארו הרש"ר הירש והרד"צ הופמן[4], קרבן המנחה היא סוג נפרד לגמרי במבע הדתית של המקריב. בקרבן מבעלי חיים מסמל האדם את הקרבת החיים עצמם לפני ה׳, ואילו בקרבן מצמחים מסמל המקריב את הקרבת צרכי החיים — פרנסתו ומזונו — ולא את החיים עצמם.

משל למה הדבר דומה? לצמחוני שאכילת הצמחים שלו אינה "במקום" הבשר, אלא היא לגמרי משונה מאכילת בשר — גישה שונה בתכלית לעניין האכילה[5].

ולפי דגם זה השני, אין הכרח לזהות את המקריב כעני דווקא. שהרי אינו מביא את קרבנו "במקום" הבע"ח — כבדגם הראשון שזהותו היא עני אשר לכן הצטרך להביא את המנחה תחת הבע"ח — אלא הוא מביא סוג קרבן אחר לגמרי, המבטא יחס שונה אל הקב"ה.

פרק ב׳: חז"ל והגבהת מעמד העני

א. זיהוי המקריב כעני

כיון שחז"ל בדרך כלל אחזו בדגם המנחה כ"במקום" הקרבן מבע"ח, לכן אכן זיהו חז"ל את המקריב המנחה כעני אשר רק מחמת זה הוצרך להביא מנחה תחת בע"ח[6]. וכדאיתא במנחות קד ע"ב: "אמר רבי יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש? אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני. מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני"[7].

ב. הגבהת קרבן העני

וכיון שלפי זה נמצא שהעיקר בקרבן היא דמו — אשר נחסר בקרבן מנחה שבא רק במקומה — לכן עסקו חז"ל להגביה את נפש ומצב העני להעמיד את זה במקום הדם של הבע"ח שלא היה יכול להביא. ועד כדי כך שהגביהו אותה להקרבן הכי חשוב מכולם[8].

וזהו אחד מהמוטיבים שמופיעים שוב ושוב בויקרא רבה להגביה את מעמד העני בהקרבת קרבנו[9]. וד"ר יצחק היינמן במאמרו "קרבנות של עני" עסק לפתח את תהליך המבנה של אלו המדרשים שנאמרו כדרשות ברבים, שעסקן היתה להגביה את מצב העני בקרבנו[10].

ג. מבנה ההגבהה ההדרגתית

והיא שבתחילה העירו חז"ל האיך דאגה התורה בעבור העני ולכללו בתוך מערכת הקרבנות — שגם לו יש מקום בעבודת ה׳. ואח"כ הוסיפו לכת לומר שערכו של קרבנו היא כערכו של קרבן העשיר — שאין הבדל בשמים בין עני לעשיר. והוסיפו לכת אח"כ שערך קרבנו חשוב עוד יותר מקרבנו של העשיר[11].

וזהו השיא של הקרבת קרבנות: שאינו צריך לדם הבע"ח לייחס החיים, כיון שבא בנפשו ממש קמי הקב"ה ברצונו הטוב ובתשוקתו[12].

פרק ג׳: "אחד המרבה ואחד הממעיט"

א. סיום מסכת מנחות

וזהו שסיימה מסכתין בהא דנאמר בעולת בהמה ועוף ומנחה "ריח ניחוח" — לומר ש"אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים"[13].

אשר הביטוי הלז "לכוון לבו לשמים" בדברי חז"ל מסמל המשמעות הכי חשובה לעשיית המצוות — כיון שעשה אותה בכל לבו ורצונו הטוב באהבה מעצמו[14].

ב. מאיכות למעלה מכמות

והיא שע"י עסקם בקרבן העני, הפכו חז"ל את ערך של הכמות שמביא לקרבן — שהעיקר היא לאיכות שמביא עמה. כיון שביחס להעני, מביא מרכושו קמי הקב"ה עוד יותר מהעשיר[15].

ולכן שללו אז את המובן של סיפוק איזה צורך להא-ל בזה וכדי לרכוש איזה דבר ממנו שוב, כיון שרצו לשלול הא שהעיקר היא הכמות כדי לספק הצורך בתוצאת הקרבנות. אלא שהעיקר היא כוונתו ומחשבתו בה בהתקרבותו לפני ה׳ ולקשר יחס אתו — אשר אז העיקר היא האיכות במצוה[16].

וזהו שאמר הנביא (ישעיה מ"ג כ"ג): "לא העבדתיך במנחה" — שרוצה הקב"ה בהלב בהעבודה ולא בריבוי המעשה אי עושה אותה בכל לבו[17].

פרק ד׳: סיפורי חז"ל על מעלת העני

א. מעשה באגריפס המלך

וזהו שסיפרו חז"ל על אגריפס המלך שביקש להקריב אלף קרבנות ביום אחד וציווה שלא יקריב שום אדם בו ביום חוץ ממנו[18]. וכשבא עני בו ביום להקריב שני עופות ממה שצד ארבעה עופות בכל יום — שנתן חצי ממה שצד להקב"ה — קיבל לפני הכהן, שאי אינו מקריבן מפחד בעד פרנסתו, והקריבן הכהן.

והגידו בחלום לאגריפס שקרבנות הללו של העני חשובין יותר מכל אלף קרבנות שהקריב (ואע"ג ששיבחו חז"ל את אגריפס המלך[19]) — כיון שהקריבן בכל כוונתו באהבה וברצינות.

ב. מעשה בעני והשור

וזהו נמי מה שסיפרו חז"ל אודות העני שהושיט צמחים לשור שעל ידי זה פלט מחט והיה יכול להיקרב — היה זה חשוב יותר לפני הקב"ה יותר מקרבנת השור עצמו[20].

ג. מעשה באשה שהביאה קומץ סולת

וזהו נמי שסיפרה המדרש באשה שהביאה קומץ אחת של סולת למנחה, וכשביזה אותה הכהן על כמות קרבנה, נראה לו בחלומו שקרבנה היא מאד חשובה — כיון שמביאה נפשה בזה ממש קמי הקב"ה[21].

ד. אכילת הכהן כסמל

ותיארה המדרש שהא שאוכל הכהן את קרבן המנחה — והא היא כעולה — היא לסמל להאדם שמה אם הכהן זוכה לאוכלה מחמת השתי עבודות שעשה בה, כל שכן שהמקריב יזכה לשכר ביחס שלו עם הקב"ה כיון שהיה קשה אליו להביאו לפני הקב"ה[22].

פרק ה׳: תפילת המנחה — קרבנו של העני

ובדרך זה המשיך הגר"א בשנות אליהו (ברכות פ"ד) שתפילת המנחה היא נגד המנחה בתמיד של בין הערבים, ולכן היא החשובה שבכל התפילות — כיון שהיא קרבנו של העני[23].

ובגישה זו המשיכו חכמי אשכנז שלא עסקו בטעמי המצוות, כיון שכל דגמם בקיום המצוות היתה מחמת ציות ושיעבוד להקב"ה (ועיין בשיעור לסנהדרין דף ע"ה) — שהיא כדי לייצר קשר יחסים אתו בלי קשר להטעם שמתחת המצוה בלמה ציווה אותה הקב"ה[24].

פרק ו׳: המעשה מול הכוונה בלבד

א. עיקרון חז"ל: כוונה רק עם מעשה

אבל אף על פי הכי, לא אימצו חז"ל בשום מקום את כוונת לבו של האדם בלי עשיית המעשה כיכולתו — שאז כוונתו מגדיר ומעלה המעשה למעלה[25].

והיא שחז"ל לא אחזו בגישה פילוסופית אשר העיקר היא מחשבה של האדם כ"דת פנימית" באופן מנטליסטית, אלא שהעיקר היא העולם המעשי ב"דת חיצונית" מבחינה התנהגותית[26].

ב. שבח בעלי המלאכה

אשר לכן שיבחו חז"ל את בעלי המלאכה, דלא כהיוונים שביזו אותם ושיבחו את מי שאינו עובד ויש לו פנאי לעסוק במחשבה (אבל אפילו אריסטו טען שמי שיש לו פנאי צריך לעסוק בפוליטיקה למען טובת הכלל)[27].

ורק כשעושה הפעולה, אז מועיל כוונת לבו להעלותו.

ג. ביקורת על שיטת פילון האלכסנדרוני

וזהו דלא כפילון הפילוסוף שפירש בעל החוקים לפרטיהם (מאמר א׳ עמ׳ 257 ועמ׳ 269) שפירש שענין הקרבן היא רק לסמל אמונת הלב וההתעמלות בקדושה, ולכן חשוב המנחה של העני[28]. ואי אין לו כלום, אי יש לו הכוונת הלב סגי — אי בא בזה להמקדש אף בלי קרבן.

וזהו שפירש כל מעשי המצוות רק כסמלים לאיזה כוונה — אשר אז הכוונה היא העיקרית אף בלי המעשה (וכעין זה פירשו הנוצרים שהעיקר היא האמונה ולא המעשה)[29].

ד. שיטת רבינו אברהם בן הרמב"ם

וכעין זה כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק (פרק כ"ה), שהושפע מן הסופיים אשר אליביהם העיקר היא רק כוונת הלב — שהעיקר היא להגיע למצב שכל העבודה היא רק בפנים לבו[30].

אבל לפי דרכם של חז"ל, אי אפשר להניח הקרבן המעשי בעבור כוונת הלב לחודה. ואפילו לגבי תפילה — שהיא עבודה שבלב — אף על פי הכי ראו בעמידתו ובעקימת שפתיו בעת התפילה שהיא כמעשה[31].

פרק ז׳: העני כאיש הפשוט

וזהו שזיהו חז"ל את מקריב המנחה כעני ולא חששו לכבודו — כמו שחששו להא שבמקום העולה תישחט החטאת כדי שלא יתבייש[32].

שיש לומר שה"עני" בזה אינו רק אביון, אלא האיש הפשוט בעל המלאכה שאינו עשיר — שהחשיבוהו חז"ל — שמביא מה שיכול לפני הקב"ה בכל לבו[33].

אשר זהו הענין בחשיבות קרבן המנחה.

סיכום

העולה מכל הנ"ל:

א. קיימים שני דגמים בהבנת המנחה: תחליף לקרבן בהמה (אברבנאל) או סוג נפרד (הירש והופמן).

ב. חז"ל אחזו בדגם התחליף ולכן זיהו את המקריב כעני.

ג. חז"ל הגביהו את מעמד העני בהדרגה: שווה לעשיר, ואח"כ חשוב יותר.

ד. הכלל "אחד המרבה ואחד הממעיט" מלמד שהאיכות עיקר ולא הכמות.

ה. הגר"א וחכמי אשכנז המשיכו גישה זו בעניין תפילת המנחה.

ו. אך חז"ל לא קיבלו כוונה בלי מעשה — דלא כפילון והסופיים.

ז. ה"עני" הוא האיש הפשוט בעל המלאכה שמביא בכל לבו.

Menachos Menachos

קרבן העני — לב ונפש במנחה · Ohr HaOros